1
ומ"ש שכתובתה מנה כתב ב"י דחזינן כאילו השתא שנתפקחה נשאו והשתא בעולות הן ודע שהרמב"ם לא כתב דין פקח שנשא שוטה ונשתפת וכתב ה"ה שזהו לפי שהשוטה אין לה נישואין כלל ופשוט הוא שאם רצה לקיימה אחר שנשתפת שצריך לקדשה ולכתוב לה כתובה אבל רבינו כתב דפקח שנשא שוטה ונשתפת שוה לפקח שנשא חרשת ונתפקחה דכיון שלקחה בחופה ובקידושין ולא הויא בעילתו בעילת זנות אין צריך לחזור ולקדשה אלא צריך לכתוב לה כתובה בלבד: השיאו פקחת לחרש וכו' פירוש הב"ד השיאו לו פקחת לחרש דאע"ג דרבנן לא תיקנו לה כתובה מ"מ ב"ד אביהן של חרשים הם והם רשאין לכתוב כתובה לאשתו על נכסיו ואם רואים שאינו מוצא אשה אלא בכך אבל שוטה אין ב"ד משיאין וכו' משום דכיון דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת לא מקיימא בהו תקנת רבנן ובמקצת ספרים כתב ואם ב"ד השיאו בפירוש: