ומ"ש ואפי' אם כתב יד העד יוצא ממקום אחר נאמן וכו' קשה מהא דתנן בפ"ב דכתובות (דף י"ח) העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסי' היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנים ואם יש עדים שכתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים יש לומר התם הוי טעמא דהכל יודעים שהוא רשע וכיון דאדם קרוב אצל עצמו אין אדם משים עצמו רשע אבל הכא אין אדם משים עצמו רשע בזה אלא שטעו דסבורים הסופר והעדים כיון שא"ל כתבו גט ותנו לאשתי א"צ לומר ג"כ חתמו ואעפ"י דהבעל והאשה מידק דייקי שיהיו הסופר והעדים בקיאין שלא יטעו וכדאמר התם בגמרא פסולי עדות מלוה גופיה מידק דייק ומחתם מ"מ כתב הרא"ש בתשובה שם דשכיח הוא דמתעסקין בטיב גיטין וקידושין אעפ"י שיודעין בהם מעט וגם לפי שלא אבו הבעל והאשה שיהא נעשה הגט בפרסום לכך לקחו להם סופר ועדים מן הבא בידם ותו דאין העד פסול אלא כשהוא רשע דחמס אבל בדבר שבערוה כדהכא אינו פסול: ומ"ש והדיינים שכתבו וכו' עד הרי הגט כשר פי' משום הך חששא לחוד היה הגט כשר אלא דמ"מ פסול כיון שהסופר והעד מעידים שלא ציוה לחתום: