עשאתו שליח לקבלה וכשבא לבעל אמר איני רוצה כו' שם ריש הפ' וה"פ דכשאמר איני רוצה נתבטלה שליחות הקבלה ואפי' אמר הולך גט זה לאשתי והולך כזכי דמי בעלמא אפ"ה כאן לאו כזכי דמי שהרי אמר איני רוצה שתהיה שליח לקבלה אבל כשלא א"ל איני רוצה וכו' אז יש לחלק דאם א"ל הולך גט זה או תן לה גט זה לא הוי כזכי וכולי אבל אם א"ל הילך לה גט זה וכולי נתגרשה מיד בקבלתו וה"א התם להדיא ודילמא בהילך ואי לאו דאמר אי אפשי הוה ליה שליח לקבלה כמו שפירש רש"י אלמא דבאמר אי אפשי אפילו אמר הילך אינה מגורשת עד שיביא גט לידה ומה שנמצא בדברי רבינו אבל א"ל הולך לה גט זה או זכי לה בגט זה וכו' הוא ט"ס וצ"ל אבל א"ל הילך לה גט זה וכולי וב"י כתב וז"ל ואסיקנא בגמרא דלרבי נתן אם א"ל הילך הוה כאומר זכי ולא ידעתי למה השמיטו רבינו כי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כתבוהו עכ"ל וכתב כך ע"פ ספר מוטעה שהיה כתוב בו אבל א"ל הולך לה גט זה כולי וצ"ל שהיה מפרש לחלק בין אומר הולך גט זה דאינו כזכי ובין א"ל הולך לה גט זה דלשון הולך משמעו הולך לה כמו שאמרה אבל כל זה טעות דאין לחילוק זה יד ורגל בגמרא אלא ט"ס הוא וצריך להגיה אבל א"ל הילך לה גט זה וכולי ובאומר אי אפשי אפילו א"ל הילך אינה מגורשת אלא כשיגיע גט לידה כדפרישית ובב"י לא משמע כן דמדלא חילק משמע דסבירא ליה דלעולם הילך כזכי וליתא אלא העיקר כדפרישית ודו"ק: