גט שזמנו מאוחר כשר לגרש בו כ"כ התוס' (דף י"ז) בד"ה ריש לקיש וכ"כ הרא"ש (דף ק' ע"ב) דהכי מוכח בגט פשוט דכשר לגרש בו אלא דלהראב"ד כשר לגרש בו לאלתר כשנכתב הזמן מדעת האשה ויש לו לבעל פירות עד הזמן שכתוב בו דהוי כאילו התנה עמה שתהא מוחלת לו פירותיה עד זמן הכתוב בגט ואם נכתב שלא מדעת האשה או אפי' שאין לבעל ראיה שנכתב מדעתה אז אין לבעל פירות אלא עד שעת נתינה והאשה תראה גיטה בבית דין ויכתבו לה שהיום נתגרשה אבל לר"ח שאין הגירושין חלין אלא בזמן הכתוב בגט לעולם יש לבעל פירות עד הזמן שכתוב בו ורבינו לא כתב לפרש דברי הראב"ד משום דלענין מעשה ס"ל להחמיר כר"ח שכ"כ גם ר"י וכ"כ הרא"ש וז"ל ומ"מ מסתברא להחמיר כדברי ר"י דלא תהא מגורשת בגט מאוחר עד זמן הכתוב בו וכו' ולא הביא רבינו דעת הראב"ד אלא כדי להכריע דליתא להרמב"ם שפוסל גט מאוחר ולכן הביא דעת הראב"ד דמיקל דכשר לגרש בו לאלתר ור"ח נמי מכשיר מזמן הכתוב בו ולא לאלתר אבל הרמב"ם פוסל לגרש בו וא"א הרא"ש כתב כסברא הראשונה דכשר לגרש בו מיהו לא כשר אלא מזמן הכתוב בו כר"ח ור"י הקשה הב"י להראב"ד אעפ"י דליכא למיחש לפירות במאוחר מכל מקום איכא למיחש לבת אחותו וכו' ותירץ מה שתירץ ולפע"ד הוא דוחק אבל נראה אמת דכל שכתב זמן כתיקון חכמים אע"ג דאינו מוכח מתוכו הזמן בבירור אם יש עדים שזינתה צריכה להביא ראיה אימתי בא הגט לידה ואם לא תביא ראיה הולד ספק ממזר וגם היא נאסרה לו מספק ובזה מתיישבת השגת רבינו ממ"ש הרמב"ם דאם נחתך ממנו הזמן דכשר הלא אין בו זמן דדעת הרב דכיון דהיה כתוב בו זמן כתקנת חכמים השתא דגייז ליה מה נפשך אינו יכול לחפות על בת אחותו דאם תכבוש הגט ולא תראנו ותאמר כבר נתגרשה הלא צריכה להביא ראיה כמו שכתבו בתחילת הסימן גבי אם תאמר כן צריכה להביא ראיה ואם תוציא גיטה בידה הא ודאי כיון שרואין שנחתך ממנו הזמן ג"כ צריכה להביא ראייה דרגלים לדבר שזינתה מקודם ואם לא יבינו שנחתך הזמן אלא שכך נכתב מתחלה כ"ש דאינו גט כלל וחייבת חנק ואפי' בזמן הזה הולד ספק ממזר וצריכה להביא ראיה ולפיכך כשר הגט בנחתך ממנו הזמן ואינו דומה ללא היה בו זמן כלל דפסול אפי' דיעבד כיון דעבר על תקנת חכמים אלא דאם נישאת לא תצא ומטעם זה נמי כתוב בו בשבוע בשנה וכו' דכשר דכיון שכתוב הזמן כתיקון חכמים אלא דלא מבורר הזמן שפיר עליה להביא ראיה ודעת הרמב"ם בפ"א לפסול גט מאוחר וכתב בכ"מ דאיכא להביא ראיה מעובדא דגיטא דענן בר חייא בפרק האשה שלום (ריש יבמות דף קי"ו) דמוכח מינה דגט מאוחר פסול והא דמשמע בפרק ג"פ דגט מאוחר כשר וה"א בתוספתא היינו גט חוב אכל גט אשה כשר וע"ש ובמ"ש ה"ה לשם: