ואין נראה כן מדברי הרמב"ם וכו' תמה ב"י דמה ענין דברי הרמב"ם דמיירי בשלא נכתב עדיין הגט לענין דברי ר"י דמיירי בנכתב הגט ולא נמסר ביום כתיבתו וכו' ובכ"מ ספ"א כתב ג"כ דדברי רבינו שלא בהשגחה ושרי ליה מאריה על שלא שם לבו ליישב דבריו כי לפע"ד במעט עיון יתיישבו והוא כי ממ"ש הרב שאמר לשנים וכו' ולא כתב הרי שאמר לשנים כתבו וחתמו והוליכו גט לאשתי דלגבי שליח מדכר תלמודא הולכה אלמא מדקאמר כתבו וחתמו ותנו לאשתי דמיירי שהבעל והאשה שניהם הם במקום אחד אלא שנותן לה הגט ע"י אחרים והיה דעתו שהכתיבה והנתינה תהיה ביום אחד אלא שנתאחר הדבר וכו' ומדלא כתב הרב ונתאחר הדבר ולא נכתב ביום צואתו או נכתב ביום צואתו אלא שנמצא הגט בטל וכו' אלמא דאיירי בכל גווני בין שנכתב הגט ביום צואתו בין לא נכתב ואשמועינן דאעפ"י דנכתב ביום צואתו מ"מ כיון שנתאחר הדבר ימים ושנים וכו' הרי יש לו דין גט מוקדם כיון שלא ניתן לידה ביום כתיבתו ואין לגט זה שום תקנה אפי' יתן אותו ע"י שליח וצריכין לכתוב לה גט אחר אלמא דס"ל להרמב"ם דדוקא בגיטין הבאים ממ"ה שהוא שעת הדחק ואי איפשר בע"א התם הוא דקאמר תלמודא דלא ה"ל דין מוקדם משום דהנהו קלא אית להו אבל לא סמכו על הך טעמא להקל במקום אחר ואין להכשירו שימסרנו לה ע"י שליח כמ"ש ר"י וז"ש רבינו ואין נראה כן מדברי הרמב"ם שכתב הרי שאמר לשנים וכו' דמשמעות דבריו נראה דלא ס"ל כר"י ולקמן כתב ב"י והגיה הר"פ מיהו נהגו העולם להקפיד שינתן בו ביום רק מגט שאדם שולח לאשתו ממקום אחר דהתם לא איפשר עכ"ל וזה עולה כהבנת רבינו מדברי הרמב"ם שלא כדברי ר"י ולא טעה רבינו כמו שעלה על דעת ב"י ובש"ע פסק בסעיף ה' כר"י דגט שלא נמסר ביום הכתיבה כשר כשישלחנו לה ע"י שליח ובס"ו כתב כלשון הרמב"ם בספ"א נמשך לדעתו שאין ביניהם מחלוקת והלכה כר"י מיהו דוקא כשכתב הזמן בגט כדינו ביום שנכתב וגם נחתם בו ביום אלא שלא נמסר בו ביום התם יש לו תקנה להכשירו ע"י שליח אבל גט מוקדם שנכתב בעשרה לחדש והקדים הזמן וכתבו בחמשה או אפילו נכתב ביום ונחתם בלילה אין לו תקנה ע"י שליח דמיד נפסל הגט בשעה שנכתב ושוב אין לו תקנה להרמ"ה ולהרמב"ם אפי' עסוקים באותו ענין אלא דלהרא"ש כשר נכתב ביום ונחתם בלילה בשעת הדחק אפילו שלא ע"י שליח אבל מוקדם גמור שנכתב בי' בחדש וכתוב בו בחמשה אף להרא"ש אין לו תקנה אפילו ע"י שליח דלא כדעת הרשב"א דאפי' גט מוקדם כשר ע"י שליח ומביאו ב"י ועיין במ"ש בסמוך ס"ד: