הגט כשר בכל כתב ובכל לשון וכו' משנה בפרק המגרש (סוף גיטין דף פ"ז) ובגמרא פ"ב דף י"ט קאמר דלא מיבעיא בגיטין משום תקנת עגונות כשר אלא אפי' בשאר שטרות מיהו דוקא דיעבד אבל לכתחילה כיון דאיקרי ספר וקי"ל דלכל מילי צריך כמו ס"ת היקף גויל וסרגול ה"נ צריך שיכתבנה אשורית כמו ס"ת אלא שנהגו בלשון ארמית לפי שזה היה לשונם של נשים וקטנים וכדי שתבין האשה מה שקורין לשניה קודם הנתינה ואחר הנתינה והב"י הביא תשובות הרשב"א דהרמב"ם והראב"ד גורסין בתוספתא שאם נכתב בב' לשונות פסול ותמה בהגהת ש"ע על נוסח גט שלנו דאית ביה לשון הקודש ולשון ארמי ותירץ כיון דשניהם ניתנו בסיני כלשון אחד דמי ועוד כתב יישוב אחר ע"ש וב"י האריך בהיתר שאר כתבים וכתב גימשי"ט אבל בסדר הגט דהר"י מינץ כתב על שם א"ז שראבי"ה כתב שיש לפוסלו וכ"כ רבי' שמחה שע"ז סומכין שכותבין באגרת שלומים פסוקים בלא שרטוט בכתיבה גימשי"ט שאינו כתב כהוגן וכתב בסדר גיטין ואני הכותב ראיתי גט גימשי"ט שבא מדמשק לירושלים לפני מ"ו גדול הדור הר"ר יצחק אסירי התקוה וכעס הרבה ממרדכי מה"ר שמשון ז"ל עכ"ל. ונקטינן שלא ליתן גט שנכתב בגימשי"ט אלא במקום עיגון וכמדומה לו שעכשיו נתבטל מנהג זה דכל הגיטין שהובאו מסלניק וממצרים ומיתר מקומות בתוגרמ"ה כולם נכתבין בכתב אשורית אלא שאין נכתבין על קלפים: כתב ב"י בשם ר"י הלוי שהיה מונע מלכתוב גט בכתב אשורית מפני שיבא לידי זלזול עכ"ל: