מי שמת והניח בנים ובנות וכו' משנה ריש פרק מי שמת וכמו שפירש הרא"ש דבמרובים הנכסים בחזקת הבנים והם מפרנסים הבנות וכו' וכן פירש בחידושי הרמב"ן ז"ל ודלא כדמשמע מפירשב"ם דבמרובין נמי מפרישין חלק הבנות: ומ"ש ואין מחייבין אותם לצמצם כו' עד להן חלקן כ"כ הרא"ש לשם ואיכא למידק דאנן תנן בנכסים מרובין הבנים יירשו והבנות יזונו והרא"ש בפירושו כתב הנכסים בחזקת הבנים ומפרנסים הבנות וכו' נקט לשון פרנסה משמע דס"ל כפרשב"ם שכתב הבנות יזונו מזונות ופרנסה נשומין עד דתיבגר ס"ל דאם לא נשאר דבר לאחר שמפרישין לבנות לחלקן מזונות ופרנסת נישואין ישאלו הבנים על הפתחים ונראה דאין דעת רשב"ם להפריש עישור נכסים דהא פשיטא דאין נוטלות עישור נכסים אלא בשעת נישואין אלא ר"ל אם אין בנכסיה אלא כדי פרנסת נישואין בלחוד דהיינו מלבושין לפי מנהג הבינונים שבעיר זהו בכלל מזונות כמו כסות ומדור שאי איפשר לבת בלא מזונו' וכסות ומדור כך אי איפשר בלי פרנסת נישואין אפי' אביה היה עני ונצטרך לאחרים אבל עישור נכסים הוא דבר אחר שנותן אדם נדוניא לבתו וגם זה נקרא פרנסה שאדם מפריש מנכסיו לבתו כפי עשרו העישור מנכסיו לנדונייתא וזה חייבין הבנים ליתן לבת בשעה שתנשא לאיש ואין זה בכלל פרנסת נישואין שאי איפשר זולתה אבל עישור נכסים איפשר זולתה שאינה אלא אצל מי שידו משגת ליתן כן נראה לי דעת רשב"ם ודלא כמו שהבין בחידושי הרמב"ן דרשב"ם ר"ל דבהדי מזונות הוי נמי עישור נכסים והשיג עליו בזה ודאי לא עלה ע"ד רשב"ם אלא פרנסת נישואין לחוד ופרנסת עישור נכסים לחוד גם ממ"ש התוס' מבואר שהבינו דרשב"ם אינו ר"ל פרנסת עישור נכסים אלא לפרנסת נישואין דהיינו מלבושים וצרכי נישואין ואף בזה כתבו התוספות בשם ריב"ם דחלק עליו וז"ל הגה"ת אשיר"י כתב ריב"ם הבנים יירשו כלומר כל הנכסים בחזקת הבנים ואין לבנות עליהם כי אם מזונות ורשב"ם פירש מזונות ופרנסת נישואין וקי"ל כוותיה עכ"ל ונ"י בשם הריטב"א כתב בכלל מזונות הוי כסות ומלבוש ומביאו ב"י נראה דר"ל כסות של חול ומלבושי שבת וי"ט ולעיל סעיף ו' הביא רבינו דברי הרמב"ם דפוסקין לבת מזונות כסות ומדור משמע דלא ס"ל להרמב"ם ולהריטב"א כרשב"ם דיש להם על הבנים פרנסת נישואין מיהו נהוג עלמא כפרשב"ם: