1
הלכתא אשו משום חציו וכו'. כך עולה מן הסוגיא פ"ב דב"ק (דף כ"ב כ"ג) ופי' רש"י ד' דברים נזק צער ריפוי שבת אבל בבושת לא דאינו חייב בבושת עד שיהא מתכוין וכו' עכ"ל אבל הרמב"ם כתב בסוף פי"ד מנזקי ממון דחייב נמי בבשתו כאילו הזיקו בידו אע"פ שאשו ממונו הוא ה"ה כמי שהזיק בחציו עכ"ל ולפי זה צריך לפרש הא דקאמר תלמודא ד' דברים היינו צער ריפוי שבת בושת דחייב בהו משום חציו דאילו משום ממונו פטור מד' דברים אלו אבל נזק לא קא חשיב בהדייהו משום דאפילו למ"ד משום ממונו חייב בנזק כי היכא דחייב בהזיק שורו או בורו: