השכירו לו בשטר לעשר שנים וכו' מימרא דרב נחמן ס"פ השואל ופרש"י וכן בתוס' ע"ש ר"ח דלא כתוב בשטר לא תחלת השנים ולא סופן והשטר ביד השוכר וטוען המשכיר עיקר השטר נכתב בשבילי שלא תאמר לקוח הוא בידי ואין השטר בידך אלא כדי שלא אכחיש לך חשבון השנים כמה היו מ"מ עיקר השטר בשבילי נכתב שע"י כן יש קול שבמשכנתא הוא אצלך אע"פ שהשטר בידך עכ"ל וכ"כ הריף והרא"ש וכך הם דברי רבי' ונראה דאף כאן אם המלוה דר בו ג' שנים וכבש השטר נאמן במגו כדכתב רבינו בסוף סי' זה אלא דרבינו כתב לשם כלשון הגמ' דה"א בפ' המקבל. עוד כתבו התוס' ולשון שני פר"ח י"א דינרים בכל שנה ואחר ה' שנים טען השוכר ואמר למשכיר נקיטת שכירות ה' שנים נראה עיקר [וכו'] דלפי זה השטר ישנו במשכיר עכ"ל התוס' ותימה דכיון דר"ח כתב דמסתברא כי האי פירושא בתרא וגם התוס' כתבו דכן עיקר למה לא הביאו רבי' דאע"ג דהרי"ף והרא"ש כתבו פירושא קמא משום דהכי משמע להו לישנא דתלמודא טפי מ"מ הדין ודאי דין אמת דאע"ג דהשטר ביד המשכיר כיון דהשטר לא נעשה לגוביינא אלא כדי שלא יחזיק השוכר ויטעון לקוח הוא בידי נאמן השוכר בשבועה לומר שפרעו כל ה' שנים שדר בהן כבר וי"ל דרבינו נסמך על מ"ש קודם זה תבעו לאחר זמנו השוכר נאמן בשבועה ואין חילוק בזה בין היה שכירות ע"פ או בעדים או בשטר ורצונו לומר דאפילו בשטר שביד המשכיר על כמה שנים השכירו כיון דלאו לגוביינא נעשה השטר אלא כדי שלא יחזיק השוכר בה נאמן בשבועה ונראה דגם הרא"ש ז"ל שלא הביא הך פירושא בתרא בפסקיו היינו משום דנסמך על מ"ש קודם זה הא דקאמר תלמודא אימת אי בתוך זמנו תנינא ואי לאחר זמנו תנינא וכו' דלאחר זמנו בחזקת שנתן עד יאמרו לו שלא נתן וסתמא משמע בין בע"פ בין בשטר והכי נקטינן דאפי' יש שטר ביד המשכיר נאמן השוכר לומר פרעתי על כל השנים שעברו ובשבועה: