1
ומ"ש אלא א"כ יש לו פירות בלבד באותו קרקע ה"ז משכיר ואינו מוכר. נראה דכ"כ משום דתנן ס"פ י"נ (דף קל"ו) הכותב נכסיו לבנו לאחר מיתה האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובים לבן וכו' דמפרש הרמב"ם שאין האב רשאי להוציא הקרקע מידו ולמכרה לאכילת פירות כל ימי חייו אלא דאם עבר האב ומכר מכורין עד שימות וכדכתב סוף הל' זכייה ולזה כתב הרמב"ם כאן דמי שמוחזק בקרקע ואין לו אלא פירות באותו קרקע ה"ז משכיר הפירות לאחר אבל הקרקע לא יוציא מתחת ידו ליד השוכר לאכול פירותיה וז"ש ה"ז משכיר ואינו מוכר אלא הקרקע תהא תחת ידו וע"ל בס' רנ"ז סעיף ג' כתבתי טעם לדבר שאסור למכור הקרקע לפירותיה ולמסרה ליד הלוקח וע"ש: