העלה לראש ההר ומתה שם כדרכה וכו' פלוגתא דאביי ורבא בפ' המפקיד ופסק כרבא וקאמר התם ומודה רבא כל היכא דגנבה גנב באגם ומתה כדרכה בי גנב דחויב וכו'. וכ"כ לעיל בסי' רצ"ה ס"י ואיכא לתמוה הכא בש"ש מאי איריא דגנבה גנב מן האגם אפילו גנבה מביתו של שומר נמי חייב כיון דש"ש הוא וברמב"ם ספ"ג משכירות דקדק וכתב בלשון זה אבל אם גנבה גנב מהאגם וכו' חייב אעפ"י שהוא ש"ח וכו' נקט אגם משום ש"ח אבל רבינו שכתב דין זה בסי' רצ"א בש"ח וכתבו גם כאן בש"ש לא הו"ל להזכיר כאן אגם אלא אפי' בבית נמי ואפשר דלאו דוקא אגם אלא לישנא דנקטה תלמודא גבי ש"ח נקטה רבינו ג"כ גבי ש"ח ועי"ל דמיירי הכא בגונא דאילו היה שם לא היה יכול להצילו מן הגנב ולפיכך נקט אגם דכיון דיצאה לאגם ומן האגם נגנבה חייב הש"ש אע"ג דלא היה יכול להציל כיון שלא היה שם ואפילו לא פשע בה במה שיצאת לאגם וכדלעיל בסעיף ג' דאילו גנבה מביתו שהיה שם השומר ולא היה יכול להציל פטור השומר אעפ"י שהוא ש"ש: