ומ"ש ואפילו לא אמיד הנפקד וכו'. קאי ארישא בהפקיד שלא בעדים וכ"כ התוספות והרא"ש בפ' הכותב וטעמא דאימר מציאה אשכח א"נ מתנה נתנו לו והר"ן כתב דאיכא למימר נמי דלא הוי מפרסם נפשיה: ומ"ש ואפילו אם טוען הפקדתי בידך חטין וכו'. קאי אסיפא בהפקיד בעדים וה"א פ' האשה שלום בעובדא דשומשמין הביאו הרי"ף סוף פרק המפקיד ואסיקנא דסימנא דמנין לאו סימן הוא אימור חושבנא איתרמויי הוא דאיתרמי ליה וחיישינן שמא פינן והני אחריני נינהו ומשמע דאם היה בהן סימן מובהק לא היה נאמן לומר החזרתיו לך וכתבו התוס' אר"י דאיירי בהפקיד אצלו בעדים ולכך היה נוטל בסימן מובהק דאי ליכא עדים מה מועיל הסימן הא יכול לומר לקוחין הן בידי וז"ש רבינו אפילו הפקידו בעדים משום דמנין לא הוי סימן. ונראה מדכתב רבינו סתם בכל הני נאמן אלמא דלא צריך אלא היסת ודלא כהרמב"ם שמצריך בדין שומשמין שבועה בנק"ח וכבר השיגו הראב"ד והסכים עמו ה' המגיד שבודאי כן הוא דכיון דקיי"ל המפקיד אצל חבירו בעדים א"צ להחזיר לו בעדים אין כאן אלא היסת וזה דעת רבינו. ואפשר ליתן טעם לדברי הרמב"ם בהך דשומשמין דכיון שמודה דנעשה שומר אלא שפוטר עצמו בטענת החזרתי חלה עליו שבועת שומרים דכי היכי דבטוען תנאי היה בינינו דס"ל להרמב"ם דכיון שהוא מודה שהוא שומר חייב לישבע ש"ד שלא שלח בה יד וכו' וכמו שנתבאר בסי' רצ"ו סעיף ו' ע"ש ה"נ היכי דמודה שהוא שומר אלא שטוען החזרתי לך נמי חייב לישבע ש"ד שאינה ברשותו אלא שהחזיר לו פקדונו מיהו לענין הלכה נקטינן כהראב"ד שהסכימו עמו האחרונים: