וכתב עוד הרמב"ם וכו' כיצד ק' כורין וכו'. מלשונו משמע דאע"פ דהפירות שהוא מודה בהן הן בעין חייב ש"ד ואינו כמו הילך וכמ"ש ה' המגיד שם ומביאו ב"י ומבואר כך ספ"ג דטוען שכתב מנה וכלי יש לי בידך אין לך בידי אלא כלי והילך ה' ז פטור וכו' אלמא דאף בכלי שהוא פקדון אם לא א"ל והילך הו"ל מודה מקצת וחייב ש"ד אע"ג שהכלי הוא בעין וא"כ איכא לתמוה דהביא רבינו דברי הרמב"ם כאן בסתם דמשמע דהכי ס"ל ולעיל בסי' ע"ב סעיף כ' כתב איפכא בסתם דאם המלוה והלוה חלוקים בפחת אע"ג דלפי טענת המלוה הוא מודה במקצת אפי' הכי אינו נשבע כ"א היסת ובע"כ דטעמו דשל משכון הוא ברשות הלוה שאין למלוה עליו אלא שעבוד והו"ל הילך אע"ג דלא טעין הילך כ"ש כלי שהוא פקדון ואין עליו אפי' שום שעבוד וכן שאר פקדונות דפשיטא דאין עליו אלא שבועת היסת ועוד כתב רבינו בסי' פ"ח סכ"ח גבי פקדון דדוקא כשאינו בעין כגון פירות שהרקיבו בפשיעה הוא דחייב ש"ד הא לאו הכי הו"ל הילך ופטוור ואפשר דדעת רבינו כיון לדברי הרמב"ם שכתב כאן כיצד ק' כורין של חטין וכו' אפשר לפרשן דמיירי דמה שהודה בו נרקב ואינו בעין אע"ג דהרמב"ם גופיה לא ס"ל הכי כדמוכח מדבריו שכתב במקום אחר מ"מ כיון שדבריו אלו אפשר לפרשן ע"ש דעת רבינו לא חשש והביאן בחיבורו ונסמך על מה שנתבאר למעלה בפירוש דלדעתו כל משכון ופקדון הו"ל הילך ככהוא בעין אע"ג דלא אמר בפירוש והילך ודוחק: