הגביה חרש לפקח לא קנה ולא עוד וכו'. פי' לא מיבעיא דהגבהה דחרש לא מהני לפקח כשלא הגביה אלא לפקח לבדו אע"ג דלחרש גופיה מהני הגבהה דנפשיה לו בלבדו אלא אפילו לנפשיה נמי לא מהני כגון שהגביהו חרש ופקח ביחד דמתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש וכ"כ הרמב"ם פי"ז מגזילה ואיתא בפ"ק דמציעא (דף ח') וכ"ת מ"ש מב' חרשין דעלמא התם תקינו להו רבנן דלא ליתו לאינצויי הכא מימר אמר פקח לא קני אנא אקנה: ומ"ש ואם חטפה אחר מידם קנהו. כ"כ הרא"ש ופשוט הוא: ומ"ש ופי' הראב"ד דוקא שלא הגביה פקח וכו'. נראה דר"ל דכשלא הגביה פקח כדי שאם יניח אותה החרש שתיעקר מע"ג הקרקע התם הוא דפקח לא קנה וחרש נמי לא קנה אפילו הגביה החרש כ"כ כדי שאם יניח אותה הפקח שתיעקר מע"ג הקרקע אבל אם הגביה אותה הפקח כ"כ כדי שתיעקר מע"ג קרקע אם יניח אותה החרש השתא קנה הפקח בחד צד דהיינו היכא שהחרש לא הגביה כ"כ דלא אתו לאינצויי כיון דאיכא למיהב טעמא מפכי מה קנה פקח ולא חרש אבל אם גם החרש הגביה כ"כ כמו הפקח לא קנה לא זה ולא זה דכיון דשניהם שוין בהגבהתה אי אמרינן דפקח קנה וחרש לא קנה אתו לאינצויי נ"ל: