האומר לשנים כתבו וכו'. פלוגתא דרב ושמואל בפ' כל הגט ופסקו הפוסקים דהלכה כשמואל דמתנה כגט וטעמא דשמואל בגט משום דמילי נינהו וכו': וכתב הרמב"ם שאם אמר לי' וכו'. בפ"ד מזכייה וטעמו דס"ל דבאומר אמרו בגט פסול ומתנה כגט ולפיכך אף אם אמרו הג' לאותן העדים כתבו וחתמו למקבל כלומר ותנו למקבל והם עשו כך וכתבו וחתמו ונתנו לא קנה וכן כתב הרמב"ם לשם להדיא וז"ל ואם אמרו לאותן העדים וכתבו ונתנו למקבל לא קנה והוסיף הראב"ד על דבריו וכ"ש את חתמו הם בעצמם נראה דהאי כ"ש נלמד מלשון הרמב"ם דמדכתב תחלה אינו כלום שוב לא היה צריך לפרש ואם אמרו לעדים וכו' אלא לרבותא נקט הרמב"ם הכי דל"מ אם לא אמר לעדים אלא כתבו והם בעצמם חתמו דלא קנה אלא אפילו כאשר צוה דאמרו לעדים כתבו וחתמו ותנו וכו': ומ"ש וה"ה אם אומר להם תנו. פי' שאמרו לג' אמרו לעדים שיכתבו ויחתמו והם בעצמם יתנוהו לפלוני וכן עשו נמי לא קנה דכיון דעשאן שלוחים שיאמרו לעדים לכתוב ולחתום מילי נינהו: ומ"ש אבל הרמב"ן כתב וכו'. אדלעיל קאי אגוף הדין דאומר אמרו דסבירא ליה דבהא לא הוה דין מתנה כגט דאע"ג דבגט פסול במתנה כשר וז"ל ה"ה ומיהו באומר אמרו לפ' ופ' יש סוברים שאף בגט כשר וכ"ש אם חתמו הם עצמם וה"ה במתנה עכ"ל וצ"ע בפי' דבריו במ"ש וכ"ש אם חתמו הם עצמם דאדרבה בחתמו הם עצמם גרע טפי כמ"ש רבינו ע"ש הראב"ד: