והיכא דא"ל וכו' ה"ה נמי אפי' אלף רבעי' וכו' שם פלוגתא דרב ור"נ ופסק כר"נ בדיני דנותן ז' קבין ומחצה לכל כור וכור דל"ש רובע אחד לסאה אחד ול"ש אלף רבעין לאלף סאין הוי מחילה וכן פסקו הרי"ף והרא"ש: היה הפחת וכו' עד צריך לקבל התוספת בקרקע שם במשנה וברייתא ואוקמתא דגמרא: ומ"ש ואף ע"פ שלא הגיע התוספת לט' קבין ומה מחזיר לו רואין וכו' שם בגמרא ואי איכא מילתא יתירתא דהוי ט' קבין הדר ופי' רשב"ם כלומר אם יש משהו יותר מרובע לכל סאה כו' הכל כמ"ש רבינו דלא כי"מ שצריך ט' קבין יותר על כל הרבעים והיא סברת הרמב"ם בפכ"ח גם לא כי"מ קב ומחצה צריך תוספת על הרבעים של בית כור האחד דכיון דבבית כור האחד הוי ט' קבין הדרי כולהו דליתא והאריך רשב"ם לדחות פירושים הללו ע"ש: וכן אם נשאר למוכר שדה וכו' ברייתא שם: ואם היה מפסיק ביניהם וכו' מיבעיא ולא איפשיטא ולקולא: ומחזיר לו מה שירצה. נראה דה"ק דאף על פי שהמוכר רוצה בייפוי כוחו שתקנו לו חכמים שיתן לו הלוקח מעות אפ"ה הרשות ביד הלוקח להחזיר לו מה שירצה דהלוקח הוא מוחזק במעות והמוכר בא להוציא ממנו אבל אם המוכר רוצה שיחזיר לו קרקע פשיטא שאין ביד הלוקח לומר אני מוחזק בקרקע ואיני רוצה ליתן לך כי אם מעות שהרי מן הדין הוא דמחזיר לו קרקע שהרי לא קנה לוקח אלא בית כור ולא אמרו דמחזיר לו מעות אלא לייפות כחו של מוכר בתקנת חכמים והאיך יעלה על הדעת שיכוף אותו לקבל מעות ועוד דקרקע בחזקת המוכר עומדת וכיון דמיבעיא ולא איפשטא אין לנו להוציא הקרקע מחזקתו. ועוד דאפי' דהיכא דלא נשאר למוכר שדה אצל הנמכרת דינא הוא דאם אין בתוספת ט' קבין הדבר תלוי ברצון המוכר אם ירצה יחזיר לו קרקע ואין הלוקח יכול לכופו לקבל מעות כמו שנתבאר בסמוך כ"ש היכא דיש לו שדה וכו' אלא הדבר ברור כדפי' דמחזיר לו מה שירצה דקאמר רבינו אינו אלא היכא שהמוכר רוצה במעות ונמשך בלשונו זה אחר דברי הרא"ש שכתב לשון זה ממש בבעיא דשדה ונעשים גינה בסמוך וגם לשם הוה פירושו כדאמרן וק"ל. אבל מתוך דברי הב"י שכתב וז"ל ולקולא ומחזיר לו מה שירצה דכל תיקו דממונא הוי קולא לנתבע ולוקח הוי נתבע שהוא מוחזק בקרקע משמע שמפרש דאפי' רוצה המוכר בקרקע אין הלוקח נותן לו אלא מה שהוא רוצה לפי שהוא מוחזק בקרקע וזה לפי שהבין לשון ומחזיר לו מה שירצה כמשמעו ולא דק. ויש לדקדק מפני מה השמיטו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כאן הני בעיות. ואפשר דמאחר דכבר הביאו כל הני בעיות בדין הקונה שלש אילנות לא רצו שוב להאריך גם בכאן דכיון לא איפשטא התם אי הוה הפסקה בכל הנהו אם כן הו"ל ספיקא בכל דוכתא ולקולא אבל רבינו דקדק לכתבם גם כאן על דרך שנשאלו בגמרא בשתי מקומות: היה שדה וכו' שם בעיא דרב אשי ופירושו היה שדה יבשה ואח"כ נעשית גינה שגדל נהר לכאן או גנה שהיה נהר בכאן ואח"כ נתייבשה ונעשית שדה. ומ"ש ולא איפשטא ולקולא ומחזיר לו מה שירצה כ"כ הרא"ש וכבר כתבתי שכונת לשון זה לומר שאין המוכר יכול לכופו שיתן לו מעות וכ"כ הרב המגיד על מ"ש הרמב"ם מכר שדה ונעשית גנה וכו' ה"ז ספק וז"ל ולא ביאר מה נעשה ונראה שאין כופין הלוקח ליתן דמים שהמע"ה עכ"ל. ויש לדקדק למה לא כתב הרי"ף לבעיא זו ומצאתי בנ"י שכתב דהרי"ף לא הביאה משום דהיא מילתא דלא שכיחא עכ"ל: ומ"ש בשם רשב"ם דלא מפלגינן וכו' שם במשנה כתב כן: ומ"ש רבינו ונראה וכו' דברים פשוטים הן: