והוא שלא יהיה בכולן אלא שיעור ד' קבין וכו' פי' שיעור ד' קבין לכור אחד וכך אמרו לשם בפסקא פחות מכאן נמדדים עמה אמר רבי יצחק טרשין שאמרו בית ד' קבין פי' טרשין שאינן ראויין לזריעה והוא הדין לנקעים מלאים מים: ומ"ש אבל יש בהם יותר מד' קבין אין נמדדין עמה ואפילו ראויין לזריעה ואינן גבוהין י' הכי משמע בגמ' דממה שאמרו והוא שיש בהן ד' קבין התם הוא דנמדדין עמה אבל כשיש בהם יותר מד' קבין אין נמדדין עמה אלמא דביותר מד' קבין דינן כגבוהים י' דאינן נמדדים עמה וכי היכי דבגבוהים י' הוה פי' אינן נמדדין עמה אפילו ראויים לזריעה משום שאין דעתו של אדם לקנות שדה אחד ויהיה לו טורח כב' וג' שדות לחרוש ולזרוע בב' מקומות למעלה ולמטה וכדמפרש בגמרא ה"נ ביש בהן יותר מד' קבין דהני תרתי מילי גבוהים י' ואין בהן יותר מד' קבין א"נ אינן גבוהים י' ויש בהן יותר מד' קבין דינן שוה דבשניהם אית בהו טירחא וק"ל: ומיהו היה אומר א"א הרא"ש כו' לא נמצא כן לא בפסקיו ולא בתשובותיו ואולי ע"פ היה אומר כן ודבר פשוט הוא דכל פחות מג' כארעא סמיכתא היא וכיון שראויין לזריעה נמדדין עמה דלא אית בהו טורח כב' וג' מקומות אבל באינן ראויין לזריעה אפי' בפחות מג' אינן נמדדין עמה דכיון שהוא יותר מד' קבין כולי האי לא מחיל אינש ועיין בפרשב"ם אברייתא דאם היה סלע יחידי כו' כתב לשם בשם רבותיו כעין שהיה אומר הרא"ש: וכתב הרמב"ן הא דנמדדין וכו' כתב ב"י דעד י' אמות ט"ס הוא וצריך להגיה ד' במקום י' דכן כתב בחדושי הרמב"ן ע"ש ופירושו שרחבן מד' טפחים עד י' טפחים א"נ עד ד' אמות ודין זה למדו מן הירושלמי דאמרינן התם רחבין כמה רבי חגי אמר עד ד' אמות רבי יוסי בר רבי בון אמר עד י' טפחים ופסק כרבי חגי דאף ברחבן ד' אמות נמדדין עמה אבל ביותר מכן לא שהרי יש להן שם בפני עצמן וכיון שמלאין מים אין נמדדין ומשמע דאם הם פחותים מד' טפחים אפילו יותר מד' קבין נמדדים עמה דכל שאינו רחב ד"ע אין לו שם בפני עצמו: ואם א"ל כבית כור עפר וכו' משנה ריש פרק בית כור: ומ"ש בשם רשב"ם מפורש שם במשנה דכבית כור עפר משמע כמות שהיא בין סלעי' בין עפר כלומר כבית כור עפר ולא בית כור עפר ממש ומיהו אהני מאי דא"ל עפר דראוי לחרישה ולזריעה בעינן ואי הוי יותר מד' קבין אין הלוקח מקבל אותן ובסמוך סעיף ה' יתבאר דהרמב"ם חולק בזה: וקאמר רב עוקבא וכו' שם בגמרא: ומ"ש בשם רשב"ם מפורש שם בדבריו: ור"י אומר וכו' שם בגמרא: ומ"ש בין אמר בית כור ובין שאמר כבית כור פי' אתרווייהו קאי בין לר' יוחנן ובין לרב עוקבא. לרב עוקבא היכא דמכונסין בפחות מה' קבין דאין נמדדין עמה לא שנא באומר בית כור ובפחות מי' ולא שנא אמר כבית כור ובגבוהים י' ולרבי יוחנן נמי לא שנא אמר בית כור ובפחות מעשרה ואינם נבלעים ברובה של שדה ולא שנא אמר כבית כור ובעמוקים עשרה ואינם ברובה של שדה בכל ענין אין נמדדין עמה וזה הולך על פי פי' רשב"ם דלעיל דבאומר כבית כור בגבוהים י' דינו כמו באמר בית כור ובפחות מעשרה: ומ"ש בשם רשב"ם דר"י פליג ארב עוקבא שם בגמ': ומ"ש שכן פי' ר"י הלוי כן כתב גם הרב המגיד בשמו: ומ"ש בשם הראב"ד דלא פליג וכו' כן כתב גם הרב המגיד בשמו: וכתב עוד שגם הרי"ף נראה שסובר כן וכן נראה מדברי הרמב"ם בפכ"ח מהלכות מכירה: ומ"ש בשם הרמ"ה הוא דבר ברור: ומ"ש ומסתברא פי' רשב"ם כתב ב"י טעמו דאי לאו דאתו לאפלוגי הכי הו"ל למימר א"ר חייא א"ר יוחנן: לא היו מובלעים בשוה וכו' שם קא מיבעיא להו הנך בעיא כאשר סדרם רבינו ועל פי פי' רשב"ם ודלא כהרמב"ם זולתי בעיא דעפר מלמטה וכו' שפירש בה רבינו כהרמב"ם ולא כהרשב"ם דקאי אהא דאמר התם אם היה סמוך למצר אפי' כל שהוא אין נמדד עמה וכן מיבעיא הם אם עומדים בעגול. או בשורות הרבה זה אצל זה. או כקרני השור. או בעקלתון. ואע"ג דבגמ' גרסינן כשורה מהו מפרש רבי' דלא קמיבעיא ליה אלא לשורות הרבה דאילו בשורה אחת שפיר יכול לחרוש ואין הסלעים מעכבין ודו"ק: ומ"ש ולפיכך אם כבר נתן המעות וכו' כ"כ הרא"ש שם: