ומ"ש בשם הרמ"ה ה"ה נמי אם אמר ארעתאי וכו' נראה דכתב כן להוציא ממי שמחלק בלשונות אלו לפי שקשה להם דכאן אמר ארעתאי תרתי משמע ובס"פ השואל אמר האי מאן דא"ל לחבריה אושלן מרא למירפק ביה פרדיסא רפיק ואזיל כל פרדסי דאית ליה ולא אמרינן פרדיסי תרתי משמע וכדי לתרץ קושיא זו מחלקין בין פרדסי לפרדסאי באל"ף ואמרי התם פרדסאי גרסינן ופרדסאי כולן במשמע וכמו שהביא ב"י דברי המפרשים בזה וא"כ לפי תירוץ זה היכא דאמר ארעתאי באל"ף נמי כולן במשמע וה"ה לאומר ארעתא דילי שהכינוי שהוסיף מורה שמכר לו כל הקרקעות ולכן ביאר הרמ"ה דאין חילוק אלא בין בכינוי ובין בלא כינוי תרתי משמע. וההיא דהשואל שאני כיון דהשואל מוחזק א"נ שאני שאלה ממכירה דבשאלה דרך הוא שאדם משאיל לחבירו לכל מה שצריך. אבל אין דרך שימכור כל שדותיו. וכמ"ש התוס' כל זה ועוד אפשר לומר תירוץ אחר והוא דבס"פ השואל משמע הלשון דמיירי דהשואל אמר למשאיל אושלן מרא כו'. ובפרק המוכר את הבית משמע הלשון דהמוכר אמר ללוקח מזבנינא לך וכההיא דפ' המקבל הא דא"ל מחכיר לחוכר הא דא"ל חוכר למחכיר ואע"ג דרבינא נדא ליה מההוא תירוצה וקי"ל כרבינא הנה הרמ"ה תופס עיקר דאף לרבינא א"ל מוכר למחכיר קפידא ויתבאר לקמן בסי' ש"ך בס"ד. וב"י פי' דברי הרמ"ה בענין אחר ואין פירושו מתקבל לפע"ד עיין עליו: ואם א"ל כל ארעתא כו' שם בגמרא: ומ"ש בשם ה"ר יונה דוקא כשאומר ארעתא וכו' דברים ברורים הם: