המוכר שדה לחבירו ואמר לו בסימניו ומצריו והלוקח מכירה כו' שם עובדא דרב פפא: וכתב הרמ"ה ה"מ וכו' ויש לתמוה דלקמן בסי' ר"ך כתב רבינו ע"ש הרמ"ה דאם טעה בכדי שאין הדעת טועה לא הוה מקח טעות שזה מתנה נתן לו. אם כן כ"ש הכא שהיה הלוקח מכירה ואת מצריה ולא היה טועה דודאי מתנה נתן לו וצריך לומר דהרמ"ה מפרש מה שאמרו בגמרא מר כיון דקים ליה בגווה סביר וקביל היינו לומר דהוי קים ליה בגווה לענין מדתה בלחוד אבל לא הוה קים ליה בדמיה וא"כ שפיר הוה מקח טעות אבל רשב"ם פי' דלהשביח מקחו א"ל: ויראה מדבריו וכו' קשה מאי ויראה דקאמר הלא רשב"ם כתב בפי' דלהשביח מקחו א"ל כך וי"ל דאפשר לפרש דבריו דלא יהיב טעמא אלא דלא הוי מקח טעות מפני שא"ל שמדתה ר' ואינו אלא ק"ן דלהשביח מקחו א"ל כך שהיא שוה כאילו היה בה ר' ומיהו ודאי צריך שיהא שוה ר' לכך כתב רבינו ויראה מדבריו מלשון שאמר דלהשביח מקחו א"ל שלא לשם תנאי א"ל כן אלא להשביח מקחו גם מדברי הרמב"ם שכתב המוכר לחבירו שדה שהלוקח יודע אותה ואת מצריה וכבר הורגל בה וכו' עד וזה שהזכיר לו החשיבות כלומר שהוא יפה כמו שדה אחרת שיש במשיחתה מאתים משמע להדיא שסובר כפרשב"ם דלהשביח מקחו אמר כן ומש"ה בש"ע דכתב כלשון הרמב"ם לא כתב הרב בהג"ה כנגד זה כלומר משום דס"ל דהעיקר כפי' רשב"ם ורבינו והרמב"ם וליתא להרמ"ה מקמייהו ומה שתמה מהרו"ך בכאן אינו כלום: