מכר לב' כאחת וכו' מסקינן זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע בפ' חזקת: ומ"ש ופי' רשב"ם וכו' שם. ור"י פי' וכו' שם בתוס'. ויש לדקדק מפני מה לא הביא רבינו כאן סברת הרמב"ם שכתב בדין זה זה קנה האילנו' עם חצי הקרקע וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי הקרקע בלבד וגם הראב"ד בהשגותיו הודה לו בדין זה דכל אחד קנה חצי הקרקע ממש אלא חלק עליו ואמר שאפי' בב' אילנות כן הדין ואם לא היה נראה לרבינו סברתו היה לו להשיג עליו כמו שהביא דבריו במוכר קרקע ושייר אילנות והשיג עליו. ונראה בעיני דלפי שראה רבינו שכתב הרב בפי"ב מטוען בדין זה לענין חזקה דלא קנה בעל האילנות אלא כפי הצריך לו א"כ יש מקום לומר שמ"ש בה' מכירה בדין זה לענין מכר דקנה חצי הקרקע לאו דוקא חצי קרקע ממש אלא כפי הצריך לו אלא שכתב כלשון הגמ' סתם כמנהגו ובהלכות טוען ביאר כוונתו ואעפ"כ מ"ש הרב תחלה במוכר קרקע ושייר אילנות כו' אי אפשר לומר דנקט חצי הקרקע כלשון הגמרא שהרי בגמרא לא הזכירו באותו דין חצי קרקע אלא אדרבה סתמא אמרו יש לו קרקע ולא היה להרב לומר בלשונו חצי הקרקע ועוד מדכתב אח"כ וכן אם שייר שני אילנות כו' מדשינה דתחלה כתב חצי הקרקע וכאן כתב יש לו קרקע הראוי להם צריך לומר דבאותו דין חצי קרקע ממש קאמר וכמו שפירשנו דבריו למעלה ולכן הביא רבינו דבריו באותו דין והשיג עליו ובדין זה כאן לא הביא דבריו ולא השיג עליו לפי שאפשר לומר דגם דעת הרב בדין זה דלאו דוקא חצי קרקע ממש אלא כמו שפרשב"ם ולא קשה ג"כ א"כ היה לו לרבינו לומר על פרשב"ם וכ"כ הרמב"ם די"ל דס"ל לרבינו דכבר אפשר לומר ג"כ שלא כתב הרמב"ם כך בפ"ה דטוען אלא לענין חזקה דג' שנים אבל במוכר לב' אפשר דחצי הקרקע ממש קאמר ולפי שנסתפק בדבריו לכך לא הביא דעתו של הרב בדין מכר לב' כל עיקר כנ"ל לפרש דעת רבינו. אכן נראה לי ברור דדעת הרמב"ם היא דההיא סוגיא דזה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע דמסקנא זה קנה אילנות וחצי הקרקע וזה קנה חצי קרקע מדברת בין בחזקת דג' שנים בין במכר לשנים וזה החזיק דרפק בה פורתא ובעל האילנות פשחינהו כו' אלא שאין דיניהם שוה לגמרי דבמכר לשנים כו' כיון שמכר לשנים כאחד וא"ל זכו בשדה זו ואילניה ודאי כיון שיש בכלל אילנות שדה שאי אפשר להם בלי שדה הרי לשניהם אמר זכו בשדה זו. והלכך כל אחד זכה בחזקתו בחצי הקרקע וכדכתב הראב"ד ואין חילוק בין אם כל הקרקע צריך לאילנות לבין שחצי הקרקע יותר מהצריך לאילנות בכל ענין זכה כל אחד בחצי הקרקע ממש שהרי שניהם זכו בשדה בשוה אבל בחזקה דג' שנים ודאי דאין לבעל האילנות בקרקע אלא כדי הצריך להם שבזה לבד זכה מכח חזקתו באילנות אבל במה שלא החזיק כגון שאר הקרקע שהרי חברו החזיק בכל הקרקע ג' שנים וטוען שהכל שלו ואני לקחתיו אין לו לבעל האילנות כלום בשאר הקרקע ואם כל הקרקע צריך לאילנות הדבר פשוט דכיון ששניהם החזיקו בקרקע ג' שנים זה זכה באילנות עם חצי הקרקע וזה זכה בחצי הקרקע הנה נתיישבו דברי הרב בטוב טעם מה שהניח הרב המגיד בצ"ע ולא עלה בידו יישוב. ואולי דגם רבינו היה מפרש כך דברי הרמב"ם אלא שלא הביא דבריו לפי שהיה נראה בעיניו פרשב"ם ור"י עיקר דהא דאסיקנא בגמ' חצי הקרקע לאו דוקא חצי הקרקע וכו' אבל בדין המוכר קרקע ושייר אילנות לפניו מאחר דלא הזכירו בגמ' חצי הקרקע כל עיקר הביא דברי הרב והשיג עליהם מסברתו גם בלא פרשב"ם ור"י וק"ל: ומ"ש וכ"כ הרא"ש צ"ע היכי איתיה דבפסקיו לא מצאנו גילוי שהסכים לפי' ר"י גם ממה שכתב למעלה בסימן קמ"א פי' רשב"ם ופיר"י ולא כתב הסכמת הרא"ש נראה שלא מצא להרא"ש בזה דעתו ואולי באיזה תשובה כתב כך הרא"ש דבמכר לשנים לא קנה בעל אילנות בגוף הקרקע כלומר דסתם מוכר קרקע בעין יפה מוכר משא"כ בחזקת ג' שנים דכל אחד זכה במה שהחזיק לפי שכל אחד בא בטענה: