והדין השלישי טעמו דבראשונה היה אויר העלייה משוייר למוכר ממילא דלא דמי למוכר דקל דהתם כיון דאין הפירות ששייר בעולם אי אפשר לשייר לעצמו פירות דקל אא"כ דשייר הגוף לפירות משא"כ במשייר האור לעצמו דהאויר הוא בעולם ואין צורך לשייר גוף לאויר א"כ הגוף מכר לגמרי ולא שייר לעצמו אלא האויר לבדו ולפיכך אפילו אם חזר ומכר גוף לאויר לא עשה ולא כלום שהרי אין לו למוכר בגוף כלים כי אם באויר שאין בו ממש ואין יכול למכרו בלא גוף וכמו שכתב הרשב"א בתשובה הביאה בית יוסף בסמוך וא"כ מעתה נמשך כשבא למכור העלייה לאחרים לא קנה הלוקח קנין הגוף אלא אותן עצים ואבנים הוא שקנה וכשנפלה אזדא ליה ונתרוקנה למוכר שהרי כבר שייר המוכר אויר עלייה לעצמו ולא יצאה מתחת רשותו בנפילה כמו שנתבאר בטעם הדין הב':