המוכר את הבית וכו' בפרק המוכר את הבית ודלת משנה ובריית' ומנעול ברייתא והאיצטרובל משנה וברייתא ופי' רשב"ם עיגול שסביב הרחים ודבר קבוע הוא ואין מזיזין אותו ממקומו. ומכתשת הקבוע משנה. והתנור והרחים אם קבועים הם גירסת ספרינו כך הוא וכן גירסת הרא"ש ולא מכר לו את התנור ולא את הכיריים ולא את הריחיים ופירש רשב"ם משום דכל הנך מיטלטלין הן אבל יש ספרים דגרסין מכר תנור מכר כיריים אבל לא את הרחיים ומיירי במחוברים לקרקע וחבור הרחיים לא חשיב כולי האי חבור וכמו שפי' התוס' ועל כן פי' רבינו דמכר התנור והריחיים אם קבועים הם כלומר דגם ברחיים אם קבועים הם מכר בכלל הבית ודלא כיש ספרים שהביאו התוס' גם דלא כמ"ש התוס' בשם הרשב"א דלאותן דגורסין לא מכר אפי' במחובר לקרקע לא מכר דאין חיבורן חשיב חיבור לענין טומאה כדתנן בפ' ד' דכלים וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ ומייתי לה בהעור והרוטב בסוף (דף קכ"ג) דליתא אלא כל הנך מכורים אם קבועים הן. ויש לתמוה מפני מה השמיט רבינו כיריים שהוזכר במשנה ובברייתא גם השמיט נגר שהוזכר בברייתא ואפשר דס"ל דנגר בכלל מנעול וכיריים בכלל תנור אבל הרמב"ם הביאו הכל כתיקונו: ולא מכר המפתח אפילו הוא קבוע בדלת משנה וגמרא שם ופרשב"ם שיש מפתחות שאין מזיזין אותם ממקומם כגון של בני הכפרים ואפ"ה לא מכר את המפתח וטעמו דתשמיש קל הוא ונוח לטלטלו ופעמים שמיטלטלת אבל לא תדיר: ולא המכתשת המיטלטלת ולא הקלת משנה וברייתא שם ופרשב"ם קלת. אפרכסת ומיטלטלת היא והרמב"ם פי' הוא הכלי שהקמח יורד לתוכו שהוא כמו כפיפה של עץ. ואם א"ל הוא וכל מה שבתוכו כל אלו מכורים משנה וברייתא שם. אבל לא גג ויציע וכו' ברייתא שם בין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע וס"ל לרבינו דכיון דמחילות דינן כבור ודות לענין עומקא ורומא כדלעיל וכן גג גבוה י' טפחים ורחב ד' אמות דינו כבור ודות ומחילות לענין עומקא ורומא אליביה דר"י והרמ"ה דדבריהם עיקר א"כ גם כאן אין חילוק ביניהם ומ"מ נראה דדוקא בגג שאין פתח שלו בתוך הבית דומיא דיציע ובור ודות וכבר הארכתי בזה בתחילת סימן זה ע"ש: לשון הרמב"ם ז"ל כו' בפכ"ה מהלכות מכירה אלא דבנוסחאותינו בדברי הרמב"ם לא כתב רחיים גם רשב"ם כשהעתיק גירסת מכר תנור וכיריים שהיא גירסת הרמב"ם לא הזכיר ריחיים והתוס' בהעתקתם לגירסא זו כתבו בפירוש אבל לא הרחיים ודין המלבנות איתיה בפ' המוכר את הבית בעי ר"א מלבנות של פתחים מהו היכא דמחברי בטינא לא מיבעיא לך דהא מחברי כי תיבעי לך דנקיטי בסיכי מאי תיקו ולכן כתב הרמב"ם דמכר מלבנות הפתחים המחוברי' בטיט שאם ביתידות כיון דלא אפשיטא לא קנה דהמע"ה. ותו איבעיא ליה לרבי זירא מלבנות של חלונות מהו מי אמרי' לנוי בעלמא הוא דעביד א"ד כיון דמחברי מחברי תיקו. ופירש הרשב"ם דלא איבעיא ליה אלא בדנקיטי בסיכי אבל במחוברים בטיט לא איבעיא לן דפשיטא דמכורין אבל הרמב"ם פירש דאף במחוברים בטיט קא מיבעיא ליה וכיון דלא אפשיטא לא קנה ויש לדקדק בלשון הרמב"ם שכתב בזמן שהן לנוי דמשמע אם אינן לנוי מכורים בכלל הבית ובגמ' משמע דכל מלבנות החלונות לנוי עבידי וכן משמע בספר הרמב"ם שבידינו שכתוב בהן מפני שהן לנוי ואפשר לומר לפי הנסחאות אלה שדעתו שהדין משתנה לפי הזמנים דבזמן חכמי התלמוד היו כולן עשויין לנוי ולפיכך לא איפשיטא להו ולא קנה מספק אבל בזמן שאינן עשויין לנוי ודאי דלא גרעי ממלבנות פתחים דאין לך להורות בדין זה אלא הכל לפי הזמן והשעה ותו איבעיא לן לר' ירמיה מלבנות כרעי המטה מהו כל היכא דמטלטלי בהדה לא תיבעי לך דהא מטלטלי כי תיבעי לך היכא דלא מיטלטלי מאי תיקו. ופי' רשב"ם דבמוכר המטה קא מיבעיא ליה אי מכורין עם מטה או לא ורמב"ם פי' דלענין מוכר את הבית היא השאלה ופירוש' דכל היכא דמיטלטלא בהדי המטה לא תיבעי לך דלא מזדבנא בהדי ביתא כי תיבעי לך היכא דלא מיטלטלי בהדי מטה דאיכא למימר דבטילי לגבי קרקע ונמכרים בהדי ביתא שהרי קבועין הם בקרקע וכיון דלא איפשטא לא קנה וכתב ה' המגיד שכך פירשה אב"ן מגא"ש ומה שהשיב רבינו על פירוש זה ואמר ולא ידענא וכו' והיינו לפי שתפס פרשב"ם עיקר ואינה תשובה דאדרבה פי' הרמב"ם הוא עיקר שמפרש דכל הני דקא מיבעיא להו במוכר את הבית קא מיבעיא להו דהכי משמע טפי פשטא דסוגיא. ודע שמ"ש הרמב"ם אע"פ שהן מחוברים בטיט בזמן שהן לנוי אינו חוזר כי אם על מלבנות החלונות דאילו מלבנות כרעי המטה אם הן מחוברין בקרקע בטיט לא קא מיבעיא לן דפשיטא דהוי בכלל בית כיון שאינן לנוי כלל כשהם בקרקע ודוקא כשאינן מחוברין בטיט הוא דקא מיבעי' לן והכי משמע להדיא מדהוצרך לבאר ולומר כל היכא דמיטלטלי בהדה לא תיבעי לך וכו' דמשמע דלא איבעיא לן אלא היכא דלא מיטלטלי בהדי המטה אבל מ"מ אינן מחוברין בטיט בקרקע ופשוט הוא ושרי ליה מאריה למהרו"ך שכתב כאן דברים שלא ניתנו ליכתב ע"ש: