ופסק ר"ח דה"ה נמי בירושתו וכו' וכ"כ הרמ"ה טעמו דפסקו כחכמים דפליגי אר' יוסי בפרק אלמנה לכ"ג ודעת הראב"ד והרא"ש דהלכה כר' יוסי שיש לעובר קנייה בירושת אביו והרא"ש האריך בזה בפסקיו פ' אלמנה לכ"ג ע"ש. ודעת התוס' בפ' מי שמת כדעת הראב"ד והרא"ש וכתב הרא"ש בפ' מי שמת דהרמב"ם פסק כר' יוסי ותמה עליו ב"י שהרי הרמב"ם פסק להדיא כחכמים פ"ח מה' תרומו' וע"ש ולפע"ד ברור ופשוט הוא דט"ס הוא בדברי הרא"ש וצריך להגיה הריב"ם במקום הרמב"ם וכך מראים הדברים שהתוספות פסקו כך ע"ש ריב"ם מכח אותה ההוכחה שכתב הרא"ש מפרק אלמנה לכ"ג בשם הרמב"ם ותו שהרי הרמב"ם כתב פסקיו בלי ראיה והוכחה ואיך יאמר הרא"ש דהרמב"ם פסק כר' יוסי דהכי מוכח פרק אלמנה לכהן גדול וכו' דמשמע הלשון שהרמב"ם הביא ראיה זו בדבריו והא ודאי ליתא אלא ט"ס הוא וצריך להגיה הריב"ם במקום הרמב"ם וק"ל. ואיכא למידק דמנ"מ אם יש לו זכייה בירושתו הא ודאי לדברי הכל כשנולד יש לו חלק בירושה ודוחק לומר דנ"מ לענין שאם הוא כהן דפוסל לעבדים מלאכול בתרומה כדאיתא פ' אלמנה לכ"ג ומביאו ב"י ונ"ל דנ"מ בפירות שגדלו בקרקע מקמי שנולד דאם אין לעובר זכייה אין לו בפירות כלום נ"ל: