כתב הרמב"ם המקנה וכו' ויש להם אונאה וכו' ריש פרק כ"א ממכירה וכתב ב"י דיש ללמוד כן מהא דאמר רב הונא בפרק הזהב מכור לי באלו קנה ומחזיר אונאה אך ק"ל מדתניא בא"נ ההולך לחלוב עיזיו ואמר ליה מה שעזי חולבות מכור לך מותר משמע דקנה אפילו יהיה יותר על דמיו והרי אינו דבר המסויים ולפי מ"ש הרמב"ם לא קנה אלא כנגד מעותיו ושמא לא כ"כ הרמב"ם אלא בדבר שיש לו שער קבוע כמו החטים וכיוצא אבל חלב וגיזה שאין להם שער ידוע אלא כ"א קונה כמו שחפץ לית ביה אונאה עכ"ל. ותימה דלפירושו לא הו"ל להרמב"ם בפי"ג ממכירה לומר בדין מכור לי באלו כגון שחפץ במעות וא"ל מכור לי פרתך באלו וכו' קנה ומחזיר אונאה דהא ודאי דפרה אין לה שער ידוע אלא ודאי דאף בדברים שאין להם שער ידוע קנה ומחזיר אונאה וכן גיזה וחלב והך ברייתא דתני מה שעיזי חולבות מכור לך מותר ולא תני בה דין אונאה לא אתיא אלא לאורויי דאין בה איסור ריבית ובאונאה לא קמיירי דפשיטא דיש בה דין אונאה ופשוט הוא. ויש להקשות דבסימן רכ"ז סעיף כ"א כתב רבינו דהרא"ש מספקא ליה בדין מכור לי באלו אם יש לו עליו אונאה וכאן לא הביא דעת הרא"ש ולשם פי' דל"ק מידי: ומ"ש ואין זה אלא כמשחק בקוביא יש להקשות דהלא פסק רבינו בסימן ר"ז סעיף ט"ז דמשחק בקוביא גמר ומקני. וכאן הביא דברי הרמב"ם דלא קנה וי"ל דמ"ש הרמב"ם ואין זה אלא כמשחק בקוביא לא אמר כך אלא על הלוקח. וז"ש ואין זה פירוש זה הלוקח דאיהו דמי למשחק בקוביא כיון דאינו יודע מה שיש בבית והמוכר הוא יודע אם כן לא גמר ומקני ובהא מודים כ"ע דאף למאן דס"ל משחק בקוביא גמר ומקני היינו דוקא היכא דשניהם אינן יודעים כמבואר מדברי רבינו בסימן ר"ז: