1
ומ"ש ואיני יודע למה שדברי יחיד הן וכו'. כבר כתב הרב המגיד ע"ש הרשב"א דקיי"ל כר"ש בהא דהא עבד נקנה אף במשיכה כדאמר שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה ורב אשי נמי הכי ס"ל ולרבנן דסבירי להו כשהגביה רבו את העבד לא קנאו דסבירי להו דעבד לא נקנה לרבו אלא כשעשה העבד עבדות ושירות לרבו אבל כשהגביה רבו אותו לא קנאו א"כ כ"ש כשמשכו רבו לעבד אצלו דלא קנאו כיון דאפילו בהגבהה דעדיפא ממשיכה לא קנאו כ"ש במשיכה וא"כ בעל כרחך צ"ל דשמואל ורב אשי דאמרי עבד כנעני נקנה במשיכה כר"ש סבירי להו דהגביהו רבו לו קנאו וס"ל לשמואל ורב אשי דלר"ש משיכה נמי קונה שמעינן מסוגיא זו דהאמוראים הוה קים להו דהכא הלכה כר"ש לגבי רבנן ועוד כתב דבאלפסי משמע דלא גריס הכא פלוגתא אלא ה"ג הגביה הוא לרבו קנאו הגביה רבו לו אר"ש לא תהא חזקה גדולה מהגבהה: