כתב הרמב"ם וכו' והראב"ד השיג וכו' והכי מסתברא. ולפעד"נ דלישנא דתלמודא ר"פ חזקת (בבא בתרא דף כ"ט) משמע כדברי הרמב"ם מדקאמר אלא מעתה צונמא במה יקנה אלא באוקומי ביה חיותא ומישטח ביה פירא ה"נ איבעי ליה לאוקומי ביה חיותא וכו' דמשמע דה"ק דכי היכי דלמיקני ארעא קני לה בהעמדת בהמה ושיטוח בה פירא דהרי הלוקח נהנה ה"נ לגבי חזקה דשלשה שנים כשהמערער טוען לא מכרתיה לך וזה מביא ראיה שהחזיק בה שלש שנים בהעמדת בהמה ושיטוח פירות נמי הוי חזקה ונאמן לומר שקנאה ושטר היה לו ואבד אבל רבי' תופס דעת הראב"ד דלא מהניא אלא כנגד טענה ולפיכך כתב לעיל בסי' קמ"א סעיף י"ד דכנגד טענה מהניא הך חזקה דהעמדת בהמה ושיטוח פירי וכאן למיקני ארעא הסכים להראב"ד דלא קנה בה ארעא: כתב ב"י דבדברי הרא"ש מספקא לן אי ס"ל דקנה קרקע באכילת פירות ולא דמי לעבד או שמא קרקע ועבד שוין דלא קנה לארעא באכילת פירות ולפעד"נ דליכא ספיקא דפשיטא הוא דדעת הרא"ש שלא לחלק בין קרקע לקנין עבד אלא בין בזה ובין בזה לא קנה באכילת פירות והוא דעת רבי' דכאן הסכים להראב"ד דבאכילת פירות לא קנה בקרקע ובי"ד סי' רס"ז כתב ג"כ דלא קנה גבי עבד וכ"כ לקמן בסי' קצ"ו ואע"פ דמדברי הרא"ש בפ' חזקת גמ' בד"א במחזיק משמע דמפרש הא דפריך תלמודא (ד' נ"ז) מ"ש רישא מ"ש סיפא לענין קנין לאלתר א"כ הא דפריך בתר הכי והרי אכילת פירות וכו' נמי לענין קנין לאלתר הוא והוא מדברי התוס' לשם בד"ה נעל וגדר (סוף דף נ"ב) וכך הבין ב"י ליתא דהא כדאיתא והא כדאיתא דבנעילה ודאי קאמר דקני לענין קנין לאלתר אבל אכילת פירות לא קאמר דקני אלא לענין חזקת ג' שנים ומיהו באכילת פירות במידי דחשוב טובא כגון הציע מצעות ושכב עליהם דנהנה גופו מגוף השדה א"נ ערך שלחן ואכל עליו ס"ל להרא"ש דאפי' בנכסי הגר קנה כ"ש במכר ובמתנה דהוה ליה כנעל וגדר ופרץ וכמ"ש ב"י כאן וע"ל בסימן ער"ה סעיף י"ד. וכתב בספר בדק הבית ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם דסוגיין דעלמא בד"מ כוותיה ועוד שהעיטור הסכים עמו עכ"ל וכתב עוד דנקטינן ככל הני רבוותא דסברי דחזקה לחודיה בלא כסף ובלא שטר קניא כל היכא דלא עייל ונפק אזוזי עכ"ל: