ראובן שקנה שדה משמעון וכו'. הכי אסיקנא פרק הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"ג) וע"ל בסימן ס' סעיף י"ח כתב רבינו דין זה לגבי הלואה והאריך שם יותר ומכאן למד להורות גם בהלואה ע"פ בעל התרומות וז"ל הרמב"ם בפרק ב' מהלכות שלוחין ואם התנה עמו בתחילה וא"ל לעצמי אקנה וזה שאכתוב שטר בשם לוי כדי שלא ידעו בי שאני הוא הקונה ה"ז כופהו לחזור ולכתוב שטר אחר בשמו עכ"ל והקשה ב"י דאע"ג דאסיקנא דה"ק דהלוקח שדה בשם חבירו אין כופין את המוכר למכור זימנא אחריתא ואם א"ל ע"מ כופין את המוכר למכור מ"מ פרכינן עלה פשיטא ומשני ל"צ דא"ל לסהדי קמי דידיה חזו דשטרא אחרינא קא בעינא מהו דתימא וכו' קשה למה לא הזכיר הרמב"ם הא דאמרינן ל"צ דא"ל לסהדי וכו' וצ"ע ולפעד"נ דמאי דמקשינן פשיטא קס"ד דהאי ואם התנה תנאי מפורש התנה עם המוכר שיכתוב לו שטר אחר ולהכי אקשינן פשיטא ופרקינן ל"צ דא"ל לסהדי קמי דידיה וכו' כלומר שלא היה לשם תנאי מפורש אלא שהתנה בדברים שמובן מהם שרוצה שהמוכר יכתוב לו שטר אחר כגון דא"ל לסהדי קמי דידיה וכו' אבל ודאי דלאו דוקא בכה"ג אלא הוא הדין בדברים אחרים שמובן מהם שרוצה שהמוכר יכתוב לו שטר אחר וכגון שכתב הרמב"ם שהתנה עמו בתחילה וא"ל לעצמי אקנה וכו' דאע"פ שלא התנה בפירוש שיכתוב לו שטר אחר אלא מובן כך מדהוצרך לומר לפני המוכר בתחילה לעצמי אקנה וכולי דלא אמר כך אלא להודיעו שיכתוב שטר אחר כופין אותו לכתוב לו שטר אחר: כתב הרב בהגהת ש"ע ואם קנה קרקע תחילה ע"ש לוי אע"פ שלוי לא עשאו שליח אם קנה במעות לוי לא יוכל לחזור בו עכ"ל ואין ספק דט"ס הוא וצ"ל אע"פ שלוי לא עשאו שליח לא יוכל המוכר לחזור בו ואם יבוא לוי ויאמר כי במעותיו קנה הדין ביניהם כך הוא בעיטור מאמר ב' קנין: