כתב הרמ"ה דה"ה ב' שותפין וכולי נראה דהרמ"ה דקמפרש להא דא"ר הונא הני תרי אחי או תרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד ואזיל חד מינייהו בהדיה לדינא לא מצי אידך למימר ליה את לאו בעל דברים דידי את אלא שליחותיה קעביד דבין דהשותפים או האחים תובעים לאחר ובין שהשותפים נתבעין כיון דאיתיה במתא איבעי ליה למיתי לדינא בהדי שותפיה ומדלא אתא ודאי ניחא ליה במה שטען זה בשבילו ושליחותיה קעביד והכי משמע מפרש"י שכתב בסתמא ואזל חד מינייהו בהדיה לדינא בדבר השותפות ויצא השותף חייב וכולי וכל זה דלא כמ"ש במרדכי פרק מי שהיה נשוי ע"ש ראבי"ה וכמה גדולים דבשותפים נתבעים לא אמרינן מיבעי ליה למיתי ושליחותיה קעביד והעתיקו ב"י לעיל בסימן קכ"ב מיהו צ"ע דלמאי שכתב הרמ"ה ודוקא בממונא דלא מיחסר גוביינא וכו' א"כ לפי זה כ"ש בשותפין תובעין דלא גבינן מיניה דחברים במידי דמחוסר גוביינא אע"ג דשליחותיה קעביד עד דקאי בהדיה לדינא וא"כ לא ס"ל להרמ"ה הא דכתב רבינו לעיל ונותנין עליו פסק דין ויורדין לנכסיו דמשמע הלשון דאף במידי דמחוסר גוביינא גובין ממנו והא ליתא להרמ"ה אפילו בנתבעין: