ראיתי בו לפרש דיני ספירת שבעה לזבה. ואחר נפרש דיני הבדיקה שהאשה צריכה לבדוק את עצמה לפני הספירה ובתוך הספירה ובאיזה ענין היא הבדיקה.
ונפרש תחלה דיני הנדה דאורייתא ודין הזבה ואע"פ שאין לנו עתה נדה דאורייתא לפי שכל הנשים בזמן הזה ספירתן כספירת הזבה וטבילתן כטבילת נדה ולכך אני מזכיר הנדה מדברי תורה.
מעיקרא כד הוו בקיאי דבנן בחזותא דדמא והויין נשי בקיאות בין ימי נדה לימי זיבה כד חזאי אתתא חד יומא דמא או אפי' חדא שעתא מייתי לה קמי רבנן ומחוי להו ואי הוו מחמשה מיני דמים טמאים יתבא שבעה יומי ואפי' חזיא בכולהו אי פסקה בשביעי סמוך לשקיעת חחמה טבלה לאורתא נגהי תמניא ושריא לבעלה. מאי טעמא דלגבי נדה לא כתיבא הפסקת הדם כדכתיבא בפרשת זבה. ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר. ותניא אם טהרה מזובה לכשתפסוק ובנדה כתיב ואשה כי תהי' זבה דם יהי' זובה בבשרה שבעת ימים תהי' בנדתה. ודרשינן בסיפרא שתהא כנדתה כל שבעה כלומר כל ז' של ימים שלא תטבול ביום השביעי עד ליל ח'. ותניא כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילת' בלילה.
וכי שלמי שבעת ימים בנדה אי חזיא תו חד יומא או תרי יומי שומרת א' לא' וא' לשנים ואי לא חזיא ביום שלישי טובלת ביום ומותרת לבעלה בלילה ואי חזיא בשלישי הויא זבה גמורה ובעיא למיתב בתרייהו ז"נ ואי חזיא בהנהו שבעה יומי אפי' טפתא דדמא מחמשא דמים טמאין סתרא לכולהו ובעיא למיתב ז' יומי בלא הפסקה ואחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני דאי חזיא בגווייהו תלתא יומין רצופין הויא זבה גמורה ובעיא ספירת ז"נ והדר מתחלת תחלת נדה. ואי לא חזיא בהו אלא תרין יומי בסוף יום י"א יום כדחזיא בשלישי דהוה י"ב לסוף נדה ההוא יומא תחלת נדה ויתבה עליה ז' יומי כדין הנדה בין דחזיא בהו בין דלא חזיא בהו. בתר ז' יומי בעיא למיתב חד יומא בלא ראיה כדי שיהא ספורה ליום עשירי שראתה בתוך י"א ואפי' לי"א יום נמי בעיא שימור כי האי גוונא. ואם לא ספרה ושמשה ביום ח' לתחלת נדה קראוהו נרגרן ואי חלף עלה חד יומא בלא ראיה מתוך שבעת ימי נדה עולה לה לספירת העשירי ותו לא צריכה מידי. וכד טבלה טבלה במי מקוה ולא בעיא מים חיים דלא כתיבי מים חיים אלא גבי זב ותניא בתוספתא מגלה אין בין זב לזבה אלא שהזב טעון ביאת מים חיים והזבה אינה טעונה ביאת מים חיים.
הדין הוא דינא דאורייתא לנדה ולזבה אבל מכמה שני דאימעיט ליבא ואשתבוש נשי אתקין רבי בשדות שאם ראתה יום א' תשב ששה והוא. שלשה, תשב שבעה נקיים מאי טעמא דחייש רבי דילמא מחלפי להו לבנות הכפרים ימי זיבה בימי נדה ואי שרינן להו בשלשת ימי ראיה להשלים עליהם ושיהיה השלישי מהם מהשבון השבעה שמא יעשו כן בתוך אחד עשר יום שבין נדה לנדה ואתיא לידי איסורא דאורייתא ומשום הכי אתקין להו רבי כל תלתא דחזו דמא תשב עליהם ז"נ ובתקנתא דרבי ליבא למיחש למידי לשום איסור ואפי' הכי בתר ההוא תקנתא אחמירו בנות ישראל על עצמן וגזרו יום אחד אטו ג' דכי היכי דבעו לג' ימים ז"נ הכי נמי ליום אחד בעינן ז"נ וכן הדין לטפה דם כחרדל והשתא שווינהו לכולהו נשי דחזיאן זבות גמורות לספירת נקיים. אבל טבילתן מיהא בטבילת הנדה ואינן טובלות אלא בלילה וכמו שאנו עתידים לפרש בשער הטבילה.