שלח לך אנשים וגו׳. הענין הנה יש להעיר למה קראם כאן ראשי בני ישראל הם ושם במדבר סיני קראם ראשי אלפי ישראל. אמנם הענין הוא במשרז״ל שמה שאמר יוסף לאחיו במצרים מרגלים אתם רמז להם על ענין זה כי הם עצמם מרגלים בכניסתם לארץ. אמנם יהושע למטה אפרים לא היה מרגל והענין הוא בעת כניסתם לארץ רצה האל ית׳ להתעשר באלו הי״ב נשיאים ושמות הי״ב שבטים לתקן אותם כדי שלא יחטאו ועכ״ז לא הועיל כאשר נבאר וז״ש האל ית׳ ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לשני ישראל כי לבני ישראל ממש שהם הי״ב שבטים להם אני נותן את הארץ עתה בסוד העיבור שנתעברו עתה בי״ג שבטים כנזכר ולכן שינה כאן ואמר ראשי בני ישראל המה ולא אמר אלפי ישראל כי הלא אלו הם בני ישראל עצמן אותם הראשים שהם י״ב השבטים עצמן. והנה לוי לא שלח מרגל כי לא היה ללוי חלק ונחלה בארץ. אמנם להיות שמצינו שיוסף נחלק לשני שבטים מנשה ואפרים ולכן הוצרך שלוי עצמו יתגלגל בא׳ מאלו וכאשר ראה משה ענין זה רצה להיות יהושע תלמידו שלא יכשל בדבר ולכן התפלל עליו ואז נתעברה בו נשמת לוי וזהו סוד ויקרא משה להושע בן נון יהושע ולכן תמצא כי במטה מנשה כתיב למטה יוסף אמנם במטה אפרים לא כתיב כן לפי שהיה גלגולו של לוי אך גלגול יוסף היה במנשה. ובזה תבין או׳ שלח לך אנשים ואח״כ אמר למטה אבותיו תשלחו. אמנם הענין הוא לפי שכל הי״א שבטים היו בשליחות ישראל וזהו תשלחו בלשון רבים אמנם כנגד יהושע שנתעברה בו נשמת לוי שהוא משבטו של משה שלחו משה בעצמו במקומו כי משה משבט לוי היה וז״ש שלח לך בלשון יחיד וגם אומרו לך ר״ל במקומך בעבור שבט לוי שלא שלחו מרגל ובמקום משה הלך יהושע בעבור לוי. ואמנם כאשר הרעו מעשיהם ובאו בכונה רעה אז נסתלקו מהם אותם העיבורים כמו שנוהג בזה כנודע כי אפי׳ נשמת האדם עצמו מסתלקת בעת שחוטא ובזה תבין מ״ש וילכו ויבאו אל משה וגו׳ אחר אומרו וישובו מתור הארץ אמנם מה שאמר וילכו חוזר אל נשמות השבטים שהלכו להם ונסתלקו בחטאם ואז ויבאו אל משה וגו׳ ויאמרו וגו׳. והנה כלב הוא סוד גלגולו של אליעזר עבד אברהם ולזה בא עד חברון הוא לבדו להשתטח על אברהם אדוניו כי לכך זכה שנקרא ברוך בסוד בוא ברוך ה׳ ולא נסתלק ממנו עיבור יהודה וגם יהושע לא נסתלק ממנו עיבור לוי וז״א ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים ההם וגו׳ כי אומרו מן האנשים ההולכים וגו׳ הכל מיותר. אך הכוונה כי שאר האנשים ההם מתו אפי׳ בהליכתם לתור את הארץ כי נסתלקו מהם נשמות השבטים כנזכר לעיל על אומרו וילכו ויבאו וגו׳ אמנם אלו חיו ר״ל שממש חיו שלא נסתלק מהם עיבור השבטים וזהו ג״כ אומרו ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת וגו׳ פי׳ כי נתוספה בו עיבור נשמת יהודה ולא אירע לו כמו האחרים שנתערבו בהם ונסתלקו ולא השלימו אך זה היתה לו רוח אחרת ההיא וימלא אחרי שהושלם בו ולא נסתלקה ממנו כמו האחרים. מהרי״א זצ״ל. ודאי בזה שאין ראוי לגלות יותר בזה הספר. ועוד טעם תפלת משה על יהושע מזולתו כשרז״ל (סוטה ל״ד) יה יושיעך וגו׳ הטעם הוא לפי שהם היו יודעים שיהושע עתיד להנחילם הארץ ולמלוך עליהם ולכן יחפוץ יהושע לומר הפך סברתם כדי ליטול השררה ואולי יהרגוהו ויתעצבו עליו לכן התפלל עליו ובזה יובן אומרו ויהס כלב וגו׳ משא״כ יהושע אך הענין כי יהושע היו יכולים להשיבו כי כדי ליטול השררה לכך הוא אומר היפך דבריהם משא״כ בכלב ולזה ויהס כלב ולא יהושע ע״כ:
שלח לך אנשים ויתורו וגו׳. ובמשנה תורה כתיב ויחפרו לנו את הארץ. בילקוט דרשו לשון חפירה שא״ל אנו רוצין שיחפרו לנו את הארץ לידע מטמוניות של כנענים פי׳ דמסתמא יתקבצו להתייעץ איך יעשו לכלל ממונם ואם ילכו לשם ידעו איך עושים ואם לא ידעו הכל ידעו במקצת. עוד נראה לפרש לשון חפירה ורמז למה שאירע להם בסוף נגזר עליהם שימותו במדבר וכל ארבעים שנה היה הכרוז יוצא ערב ט׳ באב צאו לחפור והיו יוצאין וחופרין קברות וישנין בהם ולשחרית היה יוצא כרוז ואומר קומו ופרשו החיים מן המתים. והיו קמים ומאירים כשמש שזוהמתם היתה מסתלקות וזהו כמדבר הזה יתמו יעשו תמימים. והטעם שהיו שבים בתשובה כי היו נכנעים שם מלב ומנפש. והיינו ופגריכם אתם כעין שפי׳ בזוהר חסרונן דילכון כד״א אשר פגרו מעבור וגו׳:
וישלח אותם משה וגו׳. במדרש א״ל אל תכנסו כגנבים וגו׳ ירצה שהוציאו זה מדכתיב והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ כלומר שלא תעשו הדבר בגנבה אלא בחזקה וכוונת משה רבינו ע״ה בזה שבטוח היא שהשי״ת עושה עמהם נסים ולא יוזקו לא בהליכתן ולא בחזירתן ואולי יקנו מזה אמונה טובה ובטחון בהשי״ת ולא יוציאו דבה וכן אירע להם שהכירום ושגרום לשלום כדמפורש במדרש ועכ״ז לא לקחו מוסר:
ואולם חי אני וימלא כבוד ה׳ וגו׳. צריך להתבונן מה הם אלו הג׳ גזרות שנשבע עליהם השי״ת. הא׳ ואולם חי אני וגו׳. הב׳ אמור אליהם חי אני נאם ה׳ וגו׳.
הג׳ אני ה׳ דברתי ותרגומו גזרית במימרי. עוד מה טעם חילק זה הגזרה לב׳ פרשיות. ונראה לפרש שבתחלה גזר אם יראו את הארץ אשר נשבעתי וגו׳ שגזר שלא יכנסו לארץ אמנם ימותו כמות כל האדם כשיגיע זמנם ולזה אמר שיסעו דרך ים סוף בעבור הכנעני והעמלק יושב בעמק ואין ה׳ עמהם להצילם מיד אויביהם לכן טוב להם שיפנו להם דרך ים סוף ויתגלגלו שם עד שימותו. אמנם הם לא עשו כן אלא ויעפילו לעלות אל ראש ההר וגו׳ ולפי שהוסיפו על חטאתם פשע ויעפילו לעלות אל ראש ההר אז כעס עליהם השי״ת כעס אחר ואמר למשה עד מתי לעדה הרעה אשר הם מלינים עלי ישראל שאין כוונתם כי אם להכעיסני אז גזר עליהם גזרה שניה והיא במדבר הזה יפלו פגריהם מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר וישאו את עונותיהם יום לשנה דהיינו לחפור קברות בכל ערב תשעה באב וליכנס לתוכם כל הארבעים שנה וזו קשה מהראשונה וז״ש ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה והענין כמו שביארנו בפ׳ חקת שלא נגזרה זו הנזרה הרעה הקשה כי אם על מבן כ׳ שנה ומעלה בין שהיה עמהם בעצה בין שלא היה עמהם בעצה אמנם פחות מבן עשרים והביא שתי שערות לא נגזרה עליו אלא שלא יראו את הארץ והיו מתים מריח הפירות של ארץ ישראל אבל לא מתו במדבר הנדול שהיו חופרין קברותיהם בערב תשעה באב וזהו מעוט אתם למעט האחרים שלא נפלו במדבר הזה כי אם כשבאו לישוב כנזכר. (הרס״ו זללה״ה):