כי יקום בקרבך נביא או חולם וגו׳ כי מנסה וגו׳. י״ל מהו כי מנסה ה׳ אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים שנראה ח״ו שיש לו חידוש ידיעה בזה ע״י נסיון. והלא הוא בוחן לבות וכליות. ידע מה בחשוכא וגו׳. מהו לדעת. וכן ג״כ פסוק למען ענותך לנסותך לדעת וגו׳. וכן פסוק עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. וי״מ בכולם הכוונה כלומר להודיע לבני עולם. וכפי הפשט אין לדעת כמו להודיע. ואין ידעתי כמו הודעתי. ונראה לענ״ד לפרש שיש הפרש בין לשון ראייה ובין לשון ידיעה. כי לשון ידיעה אינו נופל אלא על ידיעת הדבר בצירוף שנים כאדם שמודיע לחבירו דבר מפה אל פה שהשומע מפי חברו יצדק בו לשון ידיעה. לפי שידע אותו דבר שידע ע״י חברו שהודיעו. ויכול לומר על עצמו ידעתי ולא ראיתי כי הראיה הוא העיון בלב. כמו ראיתי בלבי שמעיין הדבר מעצמו בלתי ידיעה ע״י אחר. עד שנמצא לפי זה הרואה ומעיין דבר אחד מעצמו לא יצדק בו לומר ידעתי אלא ראיתי. והשומע מפי אחר דבר שלא ידע לא יצדק בו לומר ראיתי אלא ידעתי. ואפילו שיהיה רב גדול כמשה רבן של כל החכמים אם ישמע דבר חידוש מתלמידו לא יצדק בו לומר ראיתי או נראה לי׳ אלא ידעתי שסוף סוף אע״פ שהוא חכם גדול כבר שמע זה הדבר מפי תלמידו ונתברר אצלו בדרך ידיעה ולא בדרך עיון וראיה. ואע״פ שכבר ידע אותו הדבר מדרך עיון וראיית הלב אחרי ששמע אותו בפועל מפי אחר. יצדק בו לשון ידיעה שהוא ידיעת הדבר בפועל מה שלא היה לו קודם ששמעו שלא היה באותו דבר ידיעה בפועל ע״י אחר אלא ידיעה מדרך עיון וראיה שאין בה פועל אלא ראיית המחשבה. ואין זה חסרון לרב שהרי כבר ידע הדבר ההוא בכח מדרך עיון ומחשבה. אלא שעתה ידעו בפועל מחמת שנשמע ע״י אחר ויצא לפועל. וכן נאמר כלפי מעלה. אע״פ שהכל גלוי וצפוי לפניו ואין דבר נסתר ונעלם ממנו כל עוד שלא נתגלה הדבר ההוא בפועל בעולם אינו צודק בו לשין ידיעה. ואפי׳ כלפי מעלה ואין זה ח״ו חסרון נכחו שהכל גלוי לפניו אלא שהדבר ההוא לא יצא לפועל שיאמר עליו לשון ידיעה. וזהו פירוש עתה ידעתי כלומר ידעתי בפועל מה שהיה אצלי בכח. ואין זה חסרון כלל ח״ו אלא כמו בריאת העולם וחידושו שנתחדש ברצונו בזמן שרצה מה שלא היה קודם שלא יצא לפועל ולא היה אלא בכח. כן נלע״ד. (הרס״ו זללה״ה):
אחרי ה׳ אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון. הכניס זה הפסוק בכאן בענין נביא וחולם חלום כמו שנאמר אחריו והנביא ההוא או חולם החלום ההוא וגו׳. להודיע שדרך האדם שיתפתה באלו הדברים כשישמע מפי אחר שראה חלום או נבואה הדברים נכנסין בלבו ונתקעין. ובפרט אם שמעם מאדם שכבר הוא נאמן ומוחזק אצלו כנביא אמת כחנניה בן עזור וחזר להיות נביא השקר שבאה לו רוח שקר בפיו כדי לנסותו ולנסות אחרים עמו. ושלא יתפתה אחרי ע״ג. זה באמת שהוא נסיון גדול אין מי שיעמוד בו שיתגבר על יצרו ולא יכנס שום הרהור בלבו אלא מי שהוא חזק כעמוד ברזל בענין האמונה בשי״ת והוא דבוק בשם דבוק אמתי שאינו זז מנגד עיניו. ואם לאו הוא קרוב ליפול מיד ולהלכד ברשת הפיתוי של יצה״ר ולכן נתן לו הש״י עצה על זה מה יעשה עד שידבק בשי״ת. ולא תזוז מחשבתו ממנו. ואמר אחרי ה׳ אלהיכם תלכו וגו׳. הענין הוא שצריך להתנהג הנהגה טובה וללכת במדרגות מדרגה אחר מדרגה. כמו העולה בסולם עד שיגיע למדרגה היותר עליונה והיא הדיבוק בשי״ת. וזהו אומרו אחרי ה׳ אלהיכם תלכו. תחלה ילך לבתי כנסיות ובתי מדרשות. ואח״כ יקבל עליו מורא שמים כשיכנס לבית הכנסת. ע״ד ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. ואח״כ ואת מצותיו תשמורו לקבל עליו עול מלכות שמים בציצית ותפילין. ובקולו תשמעו בקול נביאיו כמו שדרשו בספרי (בפ׳ זו) ורמז בזה להזהר בתיקון חז״ל בענין הקרבנות והזמירות. ואח״כ ואותו תעבודו בתפלה כתקנה שהיא עבודה בלב. ואח״כ ובו תדבקון. שאחר כל אלו המעלות יזכו למעלת הדיבוק. ובזה יהיו עומדין על עמדם בתוקף האמונה שלא יתפתו אחרי ע״ג ח״ו. (הרס״ו זללה״ה):