מכשפה לא תחיה. כל שכב עם בהמה מות יומת. זבח לאלהים יחרם בלתי לה׳ לבדו. וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים. כל אלמנה ויתום לא תענון. אם ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו. וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב. והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים. אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך. אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו. כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לערו במה ישכב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. יש להשים לב ראשונה למה אמר מכשפה ולא מכשף או מכשפים ויכלול ב׳. עוד מה ענין מכשפה לשוכב עם בהמה. ומה ענין שוכב עם בהמה לזובח לאלהים וגו׳. ועוד למה במכשפה אמר לא תחיה ובב׳ מות יומת ובג׳ יחרם. למה לא נקט בכלם לשון אחד בהיות כלם למיתה. ועוד מה ענין שלש אלו לגר לא תונה וגו׳. ועוד אומרו אם ענה תענה ב׳ פעמים וצעוק יצעק ג״כ. ועוד באומרו וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב מה ענין זה לזה. והלא מדותיו ית׳ מדה כנגד מדה והיל״ל לבד נשיכם אלמנות ובניכם מדה כנגד מדה לפי שמענין יתום ואלמנה. וכ״ש שהוא כלו מיותר אחר שאמר והרגתי אתכם וגו׳. ועוד באומרו אם כסף תלוה את עמי את העני עמך ולמה אמר אלו הג׳ לשונות. עוד באומרו לא תשימון לשון רבים והוא דבר עד עכשיו בלשון יחיד אם כסף תלוה. עוד באומרו והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. בשלמא אם אמר כי שופט אני ניחא. אמנם כי חנון ואם אתה חנון תן לו משלך לא משלי:
אמנם אפשר לומר כבר נודע שיש ב׳ כתות במציאות. א׳ שהם גדולי הערך ומי שירצה להזיקם א״א לו רק בכישוף ובכח הטומאה כמו שהיה ענין בלעם. כי א״א לו להזיקם רק בזה ולא בכח יגבר איש אליהם. ב׳ שהם קטני הערך חלשים בכחם ולאלו יוכל להזיקם בידים. וכנגד אותם שא״א להזיקם רק בכישוף אמר אלו הג׳ פסוקים וענינם אחד. למה שראינו שבלעם הרשע להיותו רוצה להזיק לאחרים היה משמש באלו הג׳. אם בכישוף באומרו ואת בלעם הקוסם הרגו בחרב. וג״כ היה שוכב עם בהמה כדי שתחול עליו רוח הטומאה. שכך דרשו בפסוק ההסכן הסכנתי וגו׳. וג״כ היה משמש במין ג׳ מהכשוף שהיה בונה מזבחות ומקריב קרבנות לכחות עליונות. לז״א והזהיר להסיר ולהשמיד כל מי שמשתמש בכל אלו. ולזה סמך אלו הג׳ אזהרות. ואם לכת הב׳ אמר וגר לא תונה ולא תלחצנו בין אונאת דברים בין בפועל וגו׳ וג״כ אלמנה. ואומרו כל אלמנה אפי׳ אלמנת רשע. שנאמר בהם אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן וגו׳ לז״א כל אלמנה וגו׳. ובא לתת טעם לכל אחד אם למאי דסלק מניה והם יתום אמר כי אם ענה וגו׳. ור״ל בפעם א׳ הוא מוחל ואינו צועק ואף אני כן. אמנם אם ענה תענה אותו עכשיו יזכור אף הא׳ ויצעק ב׳ צעקות ואף אני שמוע אשמע לשתיהן. ואם כנגד הגר אמר וחרה אפי והרגתי וגו׳. לפי שהכתוב אומר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית. וזה הגר קבל עליו הברית ונתגייר. ולזה אמר וחרה אפי והרגתי אתכם וגו׳. לקיים מה שנאמר חרב נוקמת נקם ברית. ואם לב׳ והיו נשיכם וגו׳. ואמר אם כסף תלוה וגו׳. ירצה אם תרצה לקיים זאת המצוה כפשטה אם בא לפניך עני ישראל וגו׳. את עמי וגם בעמי עצמו אם בא לפניך עשיר ועני את העני. ובעני עצמו אם בא לפניך מעירך ומעיר אחרת את העני עמך וגו׳. ומה שאמר ושמעתי כי חנון אני יתיישב זה במ״ש במ״ר:
אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא ר״ת שכול. כי אינו רשאי האדם ליקח אשה אחרת אם לא יהיה שכול מבנים:
ביאור מעלת ס״ת וראוי לנהוג בו כבוד ולא יוציאו אותו מן היכלו רק לצורך גדול. וג״כ ביאור שראוי לנהוג כבוד יותר לת״ח:
מסרה כצאת ג׳. (שמות כ״א) כצאת העבדים. (שם ל״ג) כצאת משה אל האהל. (שופטים ה׳) כצאת השמש בגבורתו. וסימן ברתא דמשכנא תנוח. פי׳ כפי מה שארז״ל כי ימכור איש זה הקב״ה. ה׳ איש מלחמה. בתו זו תורה שהיתה אצלו אמון מכרה ונתנה לישראל. ולזה אין ראוי שתצא כצאת העבדים. שאין מוציאין ס״ת שלא לצורך בפחיתות כי אם בכבוד גדול כיציאת משה. דכתיב ונצבו איש פתח אהלו וקמים לפניו. וג״כ אוהביו של האל ית׳ ראוי לעשות יותר ויותר כצאת השמש בגבורתו מהבקר עד חצי היום הקיץ והולך ואור עד נכון היום. וז״ש הסימן ברתא דמשכנא תנוח. ר״ל הס״ת ראוי שיהיה מונח בהיכל שהוא משכנו. ולא יצא אלא לצורך גדול:
אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. ירצה עמך תעשה חסד שגלגל הוא שחוזר בעולם. או ירצה את העני עמך. ר״ל העני הוא עושה חסד עמך. שאם לא תלוה לו תזיק עצמך ע״ד עושה כולם ה׳. או ירצה את העני עמך ירצה כי פרנסתו היא עמך בפקדון ואין אתה נותן לו כלום. וכאשר תחשוב זה לא תהיה לו כנושה וגו׳: