Ba'alei Brit Avram, Introduction

הצעת המחבר בס״ד^*)בכאן מצאנו חתימתו של הרב חיד״א כתב ידו ממש. כאשר חתמת ידו יוצא ממקום אחר וזאת הנוסח. אנכי עפר חיים יוסף דוד בכמוה״ר יצחק בכמוה״ר ישעיה. בכמוה״ר יצחק בן הרב המחבר זללה״ה.

להיות מהות התורה הוא עצם אצילות רוחני עליון מתפשט לתחתונים בחסד אל. ולכך הוא השגה אלהות א״א שתושג לתחתונים זולתי ע״י הנבואה מפני שאינה מושגת בכח הדעת הגשמי. ולזה אין התחלותיה מן השכל הגשמי כענין הטבעית שהתחלתם מהחוש המושג. אמנם התורה היא אלהית התחלותיה מהנבואה. ואם ח״ו יכחיש המכחיש הנבואה. יכחיש הדת. ולזה היתה הראיה הראשונה לישראל מהקב״ה על התורה השגת הנבואה כולם אפי׳ הקטנים במעי אמם כנודע. א״כ לפי זה יתחייב שא״א לשכל האנושי לשפוט בענייני התורה ובפירוש דבריה כפי מה שיחייב שכל האדם: ולהיות קשה על השכל האנושי להשיג מה שסדר השכל האלהי בחכמתו הנפלאה בתורה ומה שנכלל בה מההלכות ואגדות ומדרשות וסודות הכל נמסר למשרע״ה על פה ומשה מסר ליהושע ויהושע לזקנים וכו׳. ולהיות שהשכחה מצוייה ואין עוד נביא כי לא בשמים הוא. לזה בחסדו ית׳ הקדים רפואה למכת השכחה. וזה במה שמסר למשרע״ה ולמדו דרכים שבהם ישיגו מה שישכחו מפירושים שנמסר לו על פה והם י״ג מדות שהתורה נדרשת בהם ועל פי מדותי׳ יוכלו חכמי ישראל להחזיר מה שישתכח ע״ד שהחזיר עתניאל בן קנז בפלפולו (תמורה ט״ז) מה שנשתכח באבלו של משה ע״ה ובלעדי זה אי אפשר לאדם לחדש שום דבר בתורה אחר שהתחלתיה הם מן הנבואה ולא מן השכל האנושי כנ״ל. וע״ד זה אמרז״ל (פסחים ס״ו. ובנידה י״ט) אין אדם דן ג״ש מדעתו אלא א״כ קבלה מרבו ורבו מרבו עד למשה מסיני. וכן אמרו בזוהר (שמות דף פ״ו ע״ב) וז״ל אמר ליה לא שמענא ולא אומא דהא אוליפנא כתיב (דברים ד׳:מ״ד) וזאת התורה אשר שם משה. אשר שם משה אתה יכול לומר דלא שם משה אי אתה יכול לומר. וכן כתבו שם דף פ״ז. וז״ל ר׳ יצחק פתח (קהלת ה׳:ה׳) אל תתן את פיך לחטוא את בשרך. כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא על פתגמא אוריתא. כמה אית ליה לאזדהרא דלא יטעו בה ולא יפיק מאוריתא מה דלא ידע ולא קבל מרביה דכל מאן דאמר במילי דאורייתא מה דלא ידע ולא קבל מרביה עליה כתיב (שמות כ׳:ג׳-ד׳) לא תעשה לך פסל וכל תמונה וקב״ה זמין למתפרעא מניה בעלמא דאתי בזמנא דנשמתא בעיא למיעאל לדוכתא דדחיין לה לבר ותשתצי מההוא אתר דצריך וכו׳ וכן זכר שם בסמוך. וז״ל א״ר אבא כתיב (שמות כ׳:ד׳) לא תעשה לך פסל וכל תמונה. וכתיב התם (שם ל״ד) פסל לך שני לחות אבנים כמו לא תעשה פסל. לא תעביד לך אורייתא אחרא דלא ידעת ולא אמר לך רבך מ״ט כי אנכי ה׳ אלהיך אל קנא. אנא הוא דזמין לאתפרעא מינך בעלמא דאתי בשעתא דנשמתך בעיא למיעל קמאי כמה זמינין לשקרא בה ולעיילא לה גו גהינם: והנה נתבאר לך שהחכמים הראשונים עם גודל מעלתם וקורבתם אל הנבואה כשארז״ל בפ׳ כצד מערבין ד׳ נ״ג לבם של ראשונים כפתחו של אולם. ושל אחרונם כנקב של מחט. וג״כ אמרו בפרק אלו קשרים (קי״ב:) ובירושלמי דדמאי (פ״ק ה״ג ודשקלים פ״ה ה״א ובב״ר פ״ס). אם הראשונים בני אדם אנו בני חמורים ופ״ק (דיומא ט׳:) טובה צפרנן של ראשונים מכרסן של אחרונים. ואם הראשונים עם גודל חכמתם היו נשמרים מלומר דבר שלא שמעו כנ״ל. דמא״ל לא שמענא ולא אימא ק״ו לאחרונים. וא״כ ראוי לחקור ולדעת מי התיר לאחרונים לחדש משכלם ולפרש פשטי הכתובים כל אחד ואחד כפי השערת שכלו בלי שיקבלנו מרבו. ורבו מרבו כי הנה זה יראה כמגלה פנים בתורה שלא כהלכה כדמשמע ממאמרי הזוהר שהקדמנו וראוי לעונש עצום: והנה המשל בזה אצלי הוא למלך שיצא דבר מלכות מלפניו ויעבירו קול בעיר מטעם המלך וגדוליו לאמר להקהל כל יוצא צבא ולעמוד על נפשם כל איש בכלי מלחמתו בידו ולעמוד על מעמדם לבלתי יבוא האויב על העיר בטח להשמיד להרוג ולאבד. וכל העובר את מצות המלך אחת דתו להמית ויכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך. ויהי כאשר חדל הקול ויבוא זקן אחד מזקני העיר ונכבדיה וידבר באזני אנשי העיר בסתר לאמר לא הבנתם דברי הכרוז ואת מצות המלך לא ידעתם. כי באו דבריו באין מבין וכי דבריו הם סוד כמוס וחתום עמדי. ויפצרו האנשים בהזקן מאוד להודיע להם כוונת המלך ויאמר להם הזקן ידוע תדעו כי האויב היושב במארב הוא יצר לב האדם רע מנעוריו. כי אויב איש אנשי ביתו זה גופו ומצות המלך הוא לאמר לו תענהו בסגופים ותעניות כי הם כלי מלחמה כנגדו לשמור הנשמה מן האויב היושב במארב הנשמה ואל תתנו שנת העצלה לעיניכם ומה מאוד מתוקה מדבש מליצת הכרוז ומשלו אשר דבר. וייטב דברי הזקן בעיני כל העדה וישאו קולם יחד ויאמרו לו החייתנו נמצא חן בעיני אדוני וישמעו האנשים את דברי הזקן ויאמינו לדברו. ויתנצלו העם איש עדיו מעליו ויקראו צום ועצרה וילבשו שקים וישובו אל ה׳ בכל לבבם ובכל מאודם ויכניעו יצרם הזונה כדבר הזקן. ויהי בלילה ויבא האויב על העיר בטח ואין איש עומד בפניו וישלול שלל ויבז בז וילך לו לדרכו. ויהי ממחרת ויאמר המלך אל עבדיו למה לא תקנתם למצותי ואותי השלכתם אחרי גוכם וישאו כל העדה את קולם ויבכו ויתחננו למלך ויפלו לפני רגליו ויאמרו לו. ירא ה׳ על איש הזקן וישפוט כי הוא אשר היה בעוכרינו ויספרו לו את כל הקורת אותם עם האיש הזקן ויקצוף עליהם המלך וגם על האיש הזקן היה הקצף. והנה המשל בעיני דומה לנמשל כי כאשר תהיה הכוונה האלהות בפסוק כוונה אחת ויפורש הפסוק בכוונה מתהפכת מכנגד כוונתו ית׳ בבלתי השמר פן ואל מלשנות את תפקידו מה מאוד גודל ענשו כי הפשיט התורה מבגדי מלכות והלבישה שק. וא״כ מי יתן ידעתי אבוא עד תכונתו איך מצאו חכמי ישראל הראשונים וכ״ש האחרונים לפרש התורה כל אחד כפי שכלו יהולל ואיש אל עבר פניו ילכו לא ראי זה כראי זה:

אמנם התשובה בזה אומר. הנה כאשר נסתכל קצת בדברי רז״ל נמצא כי זה דרכם במדרש ובאגדה ושמא הוא יותר רחוק כי לא כל דברי רז״ל הם מקובלים אמנם יש בהם מה שחדשו הם ז״ל מצד עיונם הזך לא על דרך אמונה ועיקר. אמנם כוונתם היתה להרבות טעמי המקרא לדורשו בכל פנים שאפשר והנה רוב דבריהם על הכתובים לא נאמרו על צד הפירוש ככל דרכי הפשטנים אשר יכוונו להבנת עצם הענין כפי הוראת מלות הספור ההוא. אמנם כוונתם לענינים ולימודים מן החוץ אם להורות על דרכי טובו וגבורתו של אלהינו או לשבח איזו מעלה או לגנות איזה פחיתות או ללמד איזה מושכל להרחיק האדם מאיזה סכלות אשר עם כל זה סמכו אותם העניינים על הפסוק ההוא לציון ולזכר. הלא תראה מה שכתב הרב המורה צדק הרמב״ם זללה״ה בחלק ג׳ פ׳ ל״ד וז״ל נחלקו בני אדם בדרשות לשני חלקים. הא׳ ידמה שהם ביאר ענין הפסוק ונלחם ומתגבר לאמת הדרשות ולשמרם ושמשפטם כמשפט הדינים המקובלים. והב׳ מבזה אותם ויחשבם לשחוק אחר שהוא מבואר נגלה שאין זה ענין הכתוב ולא הבינה אחת משתי הכתות שהם על צד מליצת השיר אשר התפרסם דרכה בזמן ההוא וכדרשה (כתובות ה׳.) תני בר קפרא (דברים כ״ג) ויתד תהיה לך על אזנך אל תקרי אזנך אלא אוזנך מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו ואנו תמיה אם זה התנא אצל אלו הסכלים כן יחשוב בפירוש זה הפסוק ושזאת היא כוונת המצוה ושהיתד הוא האצבע ואזניך הם האזנים אינו חושב שאחד ממי ששכלו שלם יחשוב זה אבל מליצת השיר טוב מאוד הזהיר בה על מדה טובה והוא כי כמו שאין לומר דבר מגונה כן אסור לשמוע. וסמכו זה לפסוק על צד המשל והשיר וכל מה שיאמר במדרשות אל תקרי כך אלא כך זהו עניינו עכ״ל. וגם החכם^*)לדאבון נפשנו חסר פה תיבות אחדות בכ״י לי שבעים אש כתיב ויש לך להתעורר כי רבותינו זלל״ה אמרו מאמר אמתי מצד הקבלה או מתוך ראיה כמרה ויביאו^*)לדאבון נפשנו חסר פה תיבות אחדות בכ״י נזכר בעלמא באמרם ז״ל בעירובין פ״א דף ד׳ פ״ג שעורין וחציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני והקשו שיעורין דאורייתא נינהו דכתיב ארץ חטה וגו׳. ואמר ר״י כל הפסוק הזה לשיעורן נאמר ותירצו אין הלכה למשה מסיני. וקרא אסמכתא בעלמא הוא. והכוונה להיות הכתובים שגורין בפינו. הנה נזכיר גם דברי החכמה שתלו בהם ועל כן נקראו מדרשים לא פרושים. אשר בחפשך אחר התואר הזה יתבאר לך כי עיקר הנחתו הוא לצאת מפשט המכוון לדרך רחוק ממנו ויחסו לו דרך אסמכתא בעלמא. ולזה אין משיבין מן הדרוש ולא על הדרוש כי אין הכוונה באותו הדרש לפרש לנו הכ׳ כי אם אסמכתא כמו שאמרנו. אמנם דבריהם בהלכות הנה אין לנטות ימין ושמאל ולא יחליק עליהם ר״ל היפך פירושם כי אם סכל ומתעקש כי בזה יצדק המשל שהמשלנו לעובר על מצות המלך שחייב את ראשו למלך בלי ספק כי הפירוש המקובל להם ז״ל בפי׳ ההלכה א״א שנפרש סותרו כנ״ז. והנה הרמב״ן ז״ל נתן כלל זה ואמר אם יש בהם נפקותא של דינים לא נסור מהגמרא. ומהמין הא׳ ר״ל מין הדרשות הוא ענין האחרונים שהורשו לפרש הכתובים כפי מה שיראה לכל אחד. ואם היות שאינם דרך אסמכתא הם כפי הכוונה השנית כמו שראיתי כתוב בשם הרמב״ן ז״ל כמו שימצא ממנה במקרא. ועל צד הכוונה השנית דברים נחמדים מסתרי המציאה ממה שאפשר לעמוד עליהם כן אפשר שיאמר שלא מהתועלת שמו קצת ממשכילי עמינו הספורים הם רמוזים בם אצל הכוונה השנית: והנה זה הדרך הנ״ל יחייביהו השכל ג״כ והענין כמו שהתוכנים בחכמתם שיערו באומד שכלם שיש גשמים גלגלים יוצאי מרכז. וג״כ גלגלי ההקפה וג״כ גלגלים נוטים מהמשוה עם היות שהניחו יסודם על הקדמות יכחישם הטבעי. עכ״ז סמכנו על דבריהם אחר שהחוש והשכל יעידו עליהם. ולזה כאשר הניח בטלמיוס גלגלי ההקפה ויוצאי מרכז. כתב בספר ג׳ מהמגסטי וז״ל הדבר הזה אם הוא אמת אם לא האלהים ידעו אבל דיינו שמצאנו דרך אשר הנה אפשר לקיים כל המתראה לנו מצד תנועות המאורות והככבים בשמים עכ״ל. וכן נאמר אנחנו הפשט הזה אם הוא אמת ואם לא האלהים ידעו אבל דיינו שמצאנו דרך לדרוש ולתור איזה קוטב אשר עליו יסוב היתר ספיקות הנראים בכתובים או במאמרים אם כולם בסגנון אחד או מחולפים כפי מה שיקבליהו השכל וכ״ש שרז״ל פתחו לנו פתח השער באמרם (שבת פ״ח) וכפטיש יפוצץ סלע מה הפטיש הזה נחלק לכמה נצוצות כך דברי תורה יחלקו לכמה טעמים. הורו לנו ז״ל כי המוציא [ר״ל בדברים הנאמרים בנבואה וברוח הקודש] כוונות מתחלפות מה שלא ימצא זה הענין בדיבור אנושי לא ירחיקהו השכל. והענין כמו שעשב אחד בראו האל ית׳ ותעלותיו מתחלפות עד״מ היין שביארו בו הרופאים שיש בו קרוב מס׳ תועלות ורפואות. הנה אין לומר לאיזה תועלת מהם נברא. כ״ש הדבור האלהי יסבול הרבה פרושים ולא נאמר לאיזה כוונה מהם נאמר וזה שאמרו רז״ל (מגילה ט״ו:) אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו אמר ליה כמאן חזיא אסתר ועבדה הכי אמר ליה ככולהו תנאי וככולהו אמוראי והכוונה כנ״ז שר״ל כי גם בדבור האנושי יתכן שישפוט ויכוון אל כל חלקי הסותר שאפשר לשערם השכל וכ״ש וכ״ש בדבור האלהי כנ״ל. ולזה ארז״ל (ירוש׳ פאה פ״ב ה״ד) כל מה שעתיד תלמיד וותיק לחדש הכל נאמר למשה בסיני. וג״כ אמרו שבעים פנים לתורה. וג״כ אמרו דרוש וקבל שכר והכוונה לדעתי כי איש כזה הוא מוסיף כח בפמליא של מעלה ומראה שכל השלימות נרמזים בתורה. ולזה לא ניתנה תורה שבע״פ עם תורה שבכתב להודיע כי תורה שבכתב הונחה מוכנת לקבל כל המושכלות והרשמים שיונחו כנגדה כמו המראה הספיריית כל הצורות הנרשמים כנגדה תקבלם בלי שום שינוי כך התורה. וז״ש (אבות פ״ה) בן בג בג. הפך בה והפך בה דכולא בה. ר״ל המושכלות ושלומיות הם רמוזים בתורה בלי ספק וזאת דכולא בה אמנם מה שאינם נראים הוא לחסרון השקידה וההפוך בה. ולזאת הפוך בה והפוך בה. ומה נחמד אומרו ובה תחזה כפי המשל שהנחנו. ר״ל שהתורה כמו המראה המזוככת שתראה בה פניך וכל הפנים המתראים כנגדה כך התורה. ולזה חתם דבריו ואמר שאין לך מדה טובה הימנה ר״ל כי לא תמצא זאת הסגולה בזולתה מהתורות הנמוסיות כנ״ל:

והטעם לחילוף כוונות התורה ולריבויים הוא לפי שמהות התורה הוא עצם אצילות רוחני עליון כנ״ז. מתפשט למטה לתחתונים והוא מתפשט מספירה ידועה שהוא בת״ת ומקורה מהחכמה העליונה ותתפשט דרך הבינה ולזה התורה כלולה מחכמתו ומבינתו מה שלא יושג ותתפשט דרך הספירה עדי תרד לתחתונים בסוד התלבשה מדרגה אחר מדרגה. וכשידקדק המעיין עתה דבר זה ישיג כי התורה הזאת היא רוחניות ולה מציאות בעולם האצילות מציאות נבחר לא ישיגוהו ולא ידעוהו אלא בסוד נשמות אצילות והנשמות האצילות יחלקו ג״כ כי הנשמה שהיא מבינה תשיג דרך דק. והרוח שהיא מת״ת תשיג דרך אחר דק ולא כקודם. והנפש שהוא ממלכות תשיג בה דרך דק מאותה הידיעה הרוחנית הנעלמת מהרוח. שהבינה משפיע בת״ת ות׳ ב״מ ואצילות הבינה. והת״ת דק מהמלכות כנודע וג׳ דרכים אלו ג״כ בבי״ע^*)בכאן חסר תיבין וחבל על דאבדין. דנשמתין ורוחין ונפשין:

ודע שכל נשמה ונשמה יש לה חלק בתורה מה שאין לחברתה. והענין כי התורה ונשמתן של ישראל הם ענין אחד ובחינה שוה. והעד על זה כי התורה בת״ת כנ״ל ובת״ת סוד ישראל שהם ס׳ רבוא נשמות. והתורה היא שורש הנשמות לכן יש כנגדם ס׳ רבוא פירושים אשר כפי כל אחד מהפרושים משם נתהוה שרש נשמה א׳ מישראל ולעתיד לבוא כל א׳ וא׳ יקרא וידע כל התורה כפי הפי׳ המגיע לשרשו אשר על ידו נברא. וכן הוא הענין בג״ע. וכן בעה״ז. והענין אחר שכל נשמה ונשמה יש לה בחינה ידועה בתורה א״א שתתגלה ע״י זולתו אלא ע״י אותה נשמה תגלה אותה הפי׳. ובעוד שאותה נשמה לא גלתה אותה הפי׳ אין הקב״ה מגלה לצדיקים אותם הסודות שעדיין לא גלה הצדיק אלא אותם שכבר גלה. ואומר אותם בשם אומרם. והנה לפעמים ישאלו שאלה מה בג״ע. ועדיין אותו הענין לא חדש אותו הצדיק ואומ׳ האל ית׳ (ב״מ פ״ו) פלוני יוכיח או כאמרם בזוהר פ׳ פנחס הא בר יוחאי יומא. והטעם מפני שיהיה חלק נשמתו. אמנם קודם שיגלנו הצדיק בעה״ז א״א שיוודע לשום אחד מהצדיקים זולתי למשרע״ה שאפי׳ מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש בתורה נאמר למשה בסיני. אליעזר בני מטהר עקיבא בני כך אומר דהיינו אותה הנשמה ראויה לגלות כך וכך בתורה והפעם לזה לפי שנשמת משרע״ה היתה כוללת כל הס׳ רבוא נשמות ולכן ידע כל הס׳ רבוא פירושים. ובזה יובן ענין יקר הערך איך יוכל האדם לחדש דברי תורה מעצמו כי מי יוכל לשנות חותם המלך או לחדש בו דבר ח״ו. אמנם הענין הוא כפי מה שזכרנו לפי שנשמת משרע״ה כוללת כל ס׳ רבוא נשמות ישראל. ולזה אפילו בזמן הזה סוד נשמת משרע״ה מתפשטת פנימה לנשמות ומאירה בהם ומשפיעם סוד התורה שכבר קיבל. ועם היות שהוא מתעלם ומתלבש בסוד הגלות הוא מאור בנשמת החיים בסוד חיותו ואור תורתו המתפשט ומסתעף בכל הנשמות. והענין כי מלכות משרע״ה על ישראל הוא רוחניות בסוד הנשמות וכמו שהנשמה מלך על הגוף ותתפשט בכל האברים ולא יתנועע אבר בלתי הנשמה כן הענין בנשמת משה תתנוצץ בנשמות ישראל שהם כולם בגוף אחד כמו שאור הירח הוא אור השמש בעצמו כן אור התורה המאיר בת״ח בדורות האלו הוא אור תורת משה שכבר קיבל בסיני לא דבר מחודש. אמנם השפע והאור הזה הנמשך ממשרע״ה לת״ח הוא כמו שממש כל א׳ מהירח והככבים מאור מהשמש ממש כן אור התורה בהם ע״י אמצעים רבים והוא כדמיון האילן היונק לחות. והיינו שמשרע״ה מאיר בדור המדבר ודור המדבר שופע מהאור לבניהם. והבנים בבנים. וכן דור אחר דור עד הגיע אל הנמצאים עתה בחיים ולכן הדורות הולכים ומתמעטים בחכמה. וכן ג״כ אין ראוי לאדם לחדש שום דבר אלא על פי ההקדמות שקדמוהו מהקודמים אליו. אמנם לא יוכל לחדש הקדמות מעצמו רק על פי הקדמות שכבר קבל יוכל לחדש וזהו פי׳ מה שאמרו בזוהר שהעתקנו לעיל אשר שם משה אתה יכול לומר דלא שם משה אי אתה יכול לומר והפי׳ כמו שזכרנו. וכן פי׳ האלקי הרב כמוה״ר משה קורדובירו זצ״ל באור יקרו כמו שהעתקנו לשונו בס׳ אור החמה בס״ד וז״ל אין לפרש שלא יחדש בתורה ח״ו שעיקר הכל תלוי בחדושי תורה אלא שלא יחדש הקדמה והתחלה משלו שראשי פרקים צריכים מסורה לקבלה וכן פי׳ הוא ז״ל שם על א״ו דף פ״ז ע״ב לא תעבוד לך אורייתא אחרא דלא ידעת ולא אמר לך רבך ר״ל תורה משלך דלא ידעת מתוך ההקדמות ולא אמר לך רבך בהקדמות המקובלות עכ״ל. ועיין אור החמה חיי שרה אמנם כפי ההקדמות שכבר קדמוהו מרז״ל אפשר לחדש ויש לו רשות כנ״ז:

ואני הצעיר אברהם נר״ו בן לא״א מאד נעלה בה״ר מרדכי זלל״הה כל ימי גדלתי בין החכמים על ברכי התורה ומנעורי הדריכוני יום ליום מדי שבת בשבתו אביע אומר ולילה ללילה אחוה לדעת לבאר פי המדבר דבר בעתו מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים. ועם היותי מחסורי פה ועין השכל נפתולי נפתלי להדמות לריעי הגדולים ממני בחכמה ודעת. ואם איני כדאי ה׳ לי בעוזרי ונפתחו לפני חלונים שקופים ואביע מראות וגוונים בתורה ובנביאים. ובקרב שנים חזרתי פנים שונים וקובץ על יד ירבה וימצא בבית נכותי מכל סגולות מלכים על התורה ועל הנביאים ועל הכתובים והיה כאשר העיר ה׳ את רוחי לעלות לראות להר קדש אלהי שבתי ובררתי אוכל מתוך אוכל מפני כובד המשא ורחוק הדרך והיו לאחדים בידי ואת היותר נשאר בין ספרי בביתי ויהי היום ואנחנו באניה בלב ימים וה׳ הטיל רוח סערה בים ויהי סער גדול בים והאניה חשבה להשבר ויחתרו המלחים להשיב אל היבשה ולא יכלו כי הים הולך וסוער עלינו. ובהתעטף עלינו נפשנו את ה׳ זכרנו ונקרא אל ה׳ בלב נשבר ונדכה. אנא ה׳ אל נא נאבדה אבות עם בנים. אך אוסיף להביט אל היכל קדשיך. ותבא אליו תפלתינו. ויקם סערה לדממה וישקוט הים מזעפו. ויצאנו אל היבשה בחוף ים קפוטקיא הוא דמיאטא וימהרו האנשים לרדת אל היבשה כי היינו רעבים גם צמאים והניחו כל אשר להם בקרב הספינה בלב ים עד אשר נשוב ממחרת. והיה ביום ההוא ויהי סער גדול בים ויהי בהיות הבוקר וישקף רב החובל אשר ירד ממנו אל היבשה וירא והנה אין האניה על חוף הים ויך כף אל כף ויאנח כי אבד כל רכושו אשר רכש וכל יגיעו. וייחל ז׳ ימים אולי תשוב הספינה ואין קול ואין עונה. וייחל עוד ז׳ ימים אחרים ואין קשב ונתייאש מן הספינה. והצדקנו עלינו את הדין כי היה כספנו כופר נפשנו ואתנחם ואתעצב אל לבי על חדושי שחדשתי אשר טפחתי ורביתי ואיגע לריק ואחפש אחר הכלים ואמצא מעט מזעיר מהם כן כאשר היינו בדרך במלון שול שלותי מן הצבתים. והם היו שארית הפליטה ואתנחם. ובבואי אל המנוחה ואל הנחלה עיר הקודש קרית ארבע היא חברון תוב״ב וכמו חלב ודשן תשבע נפשי על חבליה כי נפלה לי בנעימים וזהב הארץ ההוא טוב זכו עינינו לראות שפוני טמוני קודש לא חול ויבז בעיני את כל עמלי אשר עמלתי ואתנחם על מה שאבד וגם יתר הפליטה הנשארה היתה בעיני כאין מושלכת בקצה הערמה לאכול עש ולמי שעסקם רע. ויהי לימים על שנים בהיותו בדד מסיעתא קדישא בני מתיבתא קדישא חכמי עיה״ק קרית ארבע כי נתגרשנו לעזא תוב״ב מפני יד ה׳ אשר היתה בכל הר הקודש ובירושלים תוב״ב אז שבתי ונחמתי על עמלי אשר טפחתי ורביתי ואמרתי לחברם יחד וכל הדרושים והחקירות המיוסדים על המופתים הלמודיים אותם השגתי לבדנה וכל פשטי הכתובים על תורה נביאים וכתובים אותם לקחתי והיו לאחדים בידי. וגם מאלו ביררתי והשמטתי כל מאמרי רבותינו ז״ל ועם היות שאין מדרש בלא חידוש עכ״ז השמטתים להיות כי הרגלנו מנעורינו לתת צורה במרז״ל ולא כך דרך חכמי אלו המקומות כי אם לדייק בלשון המאמר ולבאר פשטי דרז״ל על אמתתם וישר בעיני דרכם כי טוב הוא. לכן השמטתי כל מאמרי רז״ל שביארתי ע״ד צורה וקראתי בשם החיבור הזה ספר בעלי ברית אברם להיות שכל אחד מישראלים לו חלק ונחלה בתורה מיוחד ואליהם בעלי בריתי שא״א שיתחדשו ע״י זולתי כנ״ז ולהיות שלפעמים ישמע האדם חידוש מה ויעבור עליו זמן מה ואח״כ יזכור אותו החידוש הראוי לו כאלו עתה הוא מחדשו לזה הסכמתי שלא נאמר ונראה לי כיוצא בזה רק לכתוב הענין סתם בקיצור נמרץ ולא ניחוש שום דבר לעצמי וגם אומר ואפשר לומר ולא נחליט כי זהו כוונת הכתוב רק כל דברי כפי הכוונה השניה כאשר זכרנו למעלה. ובזה לא נחטא שאין כוונתינו להחליט הכוונה רק לומר שאפשר שמלות הכתוב יסבלו הפירוש כדי ליישב הקושיא לא זולת וכל כוונתינו הוא כפי הכוונה השנית כנ״ל. ובד׳ בטחתי כי הוא יעזרינו להשלים הספרים אשר כבר התחלתי ואשר עם לבבי ויזכני לקיים מצות פריה ורביה ובזה אקרא בשם בעלי ברית אברהם ויהי׳ שמי מלא. ובד׳ בטחתי להצילני משגיאות ומכל חטא ועברה. וידריכני בדרך ישרה ויפתח לנו שערי אורה. ויזכני ליום הבשורה כדכתיב מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך. צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה. צרופה אמרתך מאוד ועבדך אהבה:

גם כתבתי קצת פירוש מהרב כמוהר״ר חיים וויטל נר״ו שכתב משם האלהי הוא כמוהר״ר יצחק לוריא זללה״ה מה שהביא אתו נוגע אל הפשט גם פירוש קצת שמצאתי משם הקדמונים והוספתי עליהם נופך משלי גם כתבתי קצת פשטים על התורה שהחסיד האלקי כמוהר״ר סלימאן אוחנא זללה״ה אשר מצאתי בגנזיו אחריהם למינו להקים לו שם אחריו טוב מבנים ומבנות: