וידבר ה׳ אל משה בהר סיני לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה׳ וגו׳. יש להעיר בכתובים. א׳ באומרו בהר סיני בזאת המצוה. ב׳ אומרו דבר ואמרת. ג׳ אומרו כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ שבת לה׳. נראה כי כאשר יכנסו יהיה השבת והנה לא היתה התחלת השמטות והיובלות כמו שבא בסדר עולם כי אם בשנת ב׳ אלפים ותקנ״ט לבריאת עולם וביאתם לארץ היתה בשנת ב׳ אלפים תפ״ח לבריאת העולם. וחלוקת הארץ היתה שנת ב׳ אלפים ת״ק לבריאת עולם וא״כ יקשה אומרו כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ. עוד אומרו שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך שנראה שהיא מצוה לזרוע ולזמור ולא מצינו אותה במנין המצות. ועוד הערות אחרוה יתיישבו כפי דרכנו בס״ד. אמנם י״ל כי תלה הר סיני ביובל לרמוז שמנין שנות יובל של יובלות עברו מבריאת העולם עד מתן תורה פחות ג׳ שנים הוי אומר ביובל נ׳ ניתנה. ולמ״ד שנת נ׳ אינו מן המנין בסוף מוצאי שמטה ניתנה כי אלפים ות׳ הם מ׳ ושמונה יובלות נשארו מ״ח שבסוף שמיטה נתנה ובסוף יובל שהוא מ״ט. והנה חלוקת הארץ שהיתה שנה ב״א ת״ק יבוא ג״כ שנת היובל הנ״א וז״א כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ר״ל בזמן החלוקה שהיא שנת היובל ומוצאי שמטה וז״א ושבתה הארץ שבת לה׳. ואומרו שש שנים תזרע שדך וגו׳ ירצה שיש לדעת מה טעם לזאת המצוה שנראה כאילו היא בלי טעם ולמה לא יאסרו כי אם עבודת הקרקע לבד לא שאר המלאכות כמו השבת ואומר בזה יובן ממה שאמר האלהי הרי״א זללה״ה שכל תפלותינו ועשיית המצות הוא לתכלית הבירורים של רפ״ח ניצוצים שנפלו בעמקי הקליפות כנודע למעמיקים בחכמה. והנה אין לך דבר בעולם שאינו צריך תיקון כמו שאמר ר׳ עקיבא לטרנוסרופוס (ב״ר פ׳ י״א) התרמוסים צריכין למתוק והכוונה שכל הדברים צריכין להתברר מהם סוד ניצוצי הקדושה שבהם וזה בכל המלאכות כי אין לך כל מלאכה שאין בה מצות עשה או לא תעשה ובקדושת אותה המצוה נעשה הבירור ולזה מצוה היא עשיית המלאכה ע״י דרך התורה כי בזה היו הבירורים שהם סוד מ״ן מוכנים ליום השבת לצורך היחוד כי בששת ימי המעשה מתלבשת הקדושה בתוך העשייה לברור הקדושה שבתוכם וביום השבת עולין כל העולמות ולזה לא יש קדושה בעולם העשייה ויום השבת וזה הוא שאסור להכניס ולהוציא מרשות לרשות ביום השבת כי לא יש בירורים ולזה אסורים כל המלאכות והנה ג״כ זה הוא הסוד בו׳ שנים של שמטה יש בירורים אמנם בשנת השמטה יש עליות לשכינה לבד ולזה אינו אסור כי אם מלאכות של עבודת האדמה שהוא סוד השכינה לא זולת ודי בזה והדברים עתיקים ואין רשות להרחיב בהם הביאור מיראת העונש:
לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני ה׳ אלהיכם את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה׳. יש להתבונן מה טעם אלו הפסוקים בכאן בענין הנמכר לעו״ג שמדברת בו זו הפרשה כמו שנאמר וכי תשיג יד גר ותושב עמך וגו׳ ויש לומר שזה רומז לפרטי א׳ הנמכר לעו״ג וגם לכללות ישראל הנמכרים בעונותיהם לעו״ג שבא להזהירם שלא יעלה בלבם לעשות כמעשה העו״ג מעט זמן או יום אחד או יומים כדי להטעותם לומר הרי הם אוחזים במעשינו ולא יחפשו עוד אחריהם אם יעבדו את השם ויקיימו מצותיו בסתר ולשמור שבתותיו בהצנע ובזה יורו היתר לעצמם לומר מוטב לחלל שבת אחת כדי לקיים שבתות הרבה או לבטל מצוה אחת כדי לקיים מצות הרבה לזה הזהירה תורה לא תעשו לכם אלילים אע״פ שהכוונה היא לעשות לבד ולא לעבוד כדי שיראו העו״ג ויאמרו הרי הם עובדים אלילים כמונו ולא יקטרגו עלינו בקיום התורה והמצות. ולא מיבעיא לעשות לכתחלה אלא אפילו להקים פסל שהוא עשוי כבר במקומו על בסיסו אע״פ שלא עשהו ולא עבדו אלא עושה מפני הרואים להיות משגיא לעו״ג אסור ועובר משום פסל ומצבה לא תקימו לכם ואפילו אבן משכית להשתחות עליה לשם כדרך העו״ג המשתחוים על אבן משכית אסור. גם בענין השבתות הזהיר את שבתותי תשמורו ולא לחלל אפילו שבת א׳ מפני הרואים כדי לקיים שבתות הרבה אסור. גם צריכין לבוא אל מקדשו להתפלל ולירא מפני המקדש או בית הכנסת שהוא מקדש מעט ולא לנהוג בו קלות ראש מפני העו״ג אפילו פעם אחת כדי להטעותם. (הרס״ו זללה״ה):