B'Mareh HaBazak Volume X 81

פלורידה, ארה"ב Florida, USA

טבת תשע"ח

פא. נישואין בין כהן לאישה שעברה בקטנותה גיור לחומרה

המקרה:
אישה לא יהודייה עברה גיור במסגרת קהילה קונסרבטיבית. ידועה זהותם של שניים מתוך שלושת המגיירים, נקרא להם רב א' ורב ב'¹זאת על פי דבריהם של הרב ב' וגם של האישה עצמה. וראו הערה 3.. כעבור כמה חודשים האישה התחתנה עם יהודי²על פי צילום הכתובה שהומצא לנו.. לפי דברי המתגיירת, אביו של בעלה היה אורתודוקסי, ואימו הייתה יותר 'מודרנית' (כבהמשך). האישה מספרת שלאחר הגיור היא שמרה שבת וכשרות, וכן שמרה על ההלכות האחרות שלמדה בקורס שלפני הגיור (מטעם הקהילה הקונסרבטיבית), אבל היא 'הלכה אחרי חמותה', והייתה נוסעת בשבת (אך ורק) לבית הכנסת. לזוג נולדו שתי בנות והן למדו בבית הספר של הרב ב'. לאחר מות חמותה, האישה עם כל משפחתה עברו לקהילה אורתודוקסית והתחילו לשמור את כל ההלכות כראוי. שם הציעו אנשים למשפחה לעבור גיור נוסף, אורתודוקסי, על מנת שלא יהיו בעתיד פקפוקים על הגיור הקונסרבטיבי. הרב האורתודוקסי המקומי העוסק בענייני גיור ערך גיור במהירות לה ולשתי בנותיה. בעדותו של אותו הרב בתעודה שנתן לאחת מבנותיה אלה מופיעה חתימת ידו יחד עם חתימות עוד שני אנשים, שכנראה היו הדיינים האחרים בגיור השני. שם כתוב: "עשינו גיור על אמה לחומרא (שהאם כבר נתגירה על ידי אחרים – ויש שמרננים על גיור ההוא) בהיות ש{כאן מופיע שם הבת} עוד קטנה בגיל אחד עשר טבלה בפנינו במקוה כשרה והיינו גר קטן... ובהיותה גדולה נודיע לה שבחירה יש בידיה להשאר בעם ה' עמוע"ש".

אותו רב אורתודוקסי כתב מכתב נוסף שבו כתב: "לכבוד רבנים ודיינים בכל אתר ואתר בנוגע למשפחת... {שם הבת} גיור נעשה על {שם האם} על ידי רב חרדי – ולפי דעתם הגיור נעשה כדת וכדין. ואנו עשינו עוד גיור על האם... ועל בתה... - רק לרוחא דמילתא".

לאחרונה (ניסן תשע"ח), בשיחת טלפון, אותו רב אורתודוקסי אמר שאנשים אמרו לו שגם הרב א' וגם הרב ב' היו שומרי מצוות, וברור ב"מאה אחוז" שאם היו בוחרים דיין שלישי לשבת עמהם, היו בוחרים שומר מצוות³יש קצת לשאול על הניסוח מתעודת הגיור: "ובהיותה גדולה נודיע לה שבחירה יש בידיה להשאר בעם ה'", הרי אם הגיור הראשון היה תקף, לא תהיה אפשרות לבת (שנולדה כיהודייה גמורה) לבחור אם רצונה להישאר בעם ה', שהרי היא נולדה יהודייה; ומהניסוח שהגיור השני היה רק 'לרווחא דמילתא' נראה פשוט שלא היה מתיר לבת להחליט להיות" נכריה!
אולי בגלל זה לא כתב את הצד השני של התנאי, היינו שלא כתב "שבחירה יש בידיה להישאר בעם ה' או לא".
לא שאלנו אותו לגבי נקודה זו, מפני שמסמך זה הגיע לידינו רק לאחר שיחת הטלפון עימו. ובכל מקרה נראה שדבריו בשיחת הטלפון היו מספיק ברורים כשלעצמם. ועוד, היה נראה משיחות הטלפון שהרב האורתודוקסי אינו זוכר בעצמו את פרטי המקרה, והרי כבר עברו מאז הרבה שנים.
נוסיף שבאותה שיחת טלפון, לאחר שהרב האורתודוקסי לכאורה 'הכשיר' את בית הדין הראשון שגייר, שאלנו אותו "אם כך, אתה סומך על הגיור שלהם?", תשובתו הייתה: "כפי שהערת, לגבי תורה מן השמים קשה לדעת. יש לקונסרבטיבים כל מיני שיטות".
גם יש לעיין בעדותו זו של הרב האורתודוקסי, שהרי גם הרב ב' וגם מר ד' אמרו במפורש שמר ד' ישב הרבה פעמים בתור הדיין השלישי לגיוריהם, למרות שהיה נוסע בשבת גם שלא לבית כנסת, כדלקמן בהערה 6..

כיום הבת בת 25, שומרת תורה ומצוות כבת ישראל כשרה (יחד עם אימה ואחותה), ועומדת בפני אירוסין עם כהן. כשנודע לזוג שייתכן שהם אסורים מלהתחתן יחד, הם השהו את תוכניתם ומחכים (כבר כשנה) להכרעה הלכתית אם ניתן להתיר להם להינשא. הרי שאם הגיור הראשון של האם נעשה כדין, הבת תהיה מותרת לכתחילה לכהן, כמבואר בשלחן ערוך (אבהע"ז ז, כא), שישראל שנשא גיורת, הבת מותרת לכהן לכתחילה. אך אם הגיור הראשון לא נעשה כדין, והגיור השני הוא הגיור התקף, הרי שדין הבת כדין גיורת האסורה לכהן (כמבואר שם ו, ח).

מבחינת מסמכים, לא נמצאו מסמכים מהגיור הראשון. יש לנו רק את המכתבים הנ"ל מהרב האורתודוקסי ואת הכתובה מנישואי ההורים, המציינת שהאימא גיורת. על הכתובה חתומים שני עדים והרב א' עצמו בתור הרב מסדר הקידושין, והוא כבר נפטר. גם הרב ב' לא מצא מסמכים מהגיור וטען שנאבדו לו הרבה מסמכים במהלך אסון טבע שפגע קשות בבית הכנסת ובכל האזור. דרך אגב, אחד המתפללים לשעבר בבית הכנסת של הרב ב' העיד לתומו שאסון טבע זה הרס את בניין בית הכנסת. כאמור, גם בני המשפחה לא מצאו מסמכים מהגיור, ורק בכתובה ישנה עדות עליו.

מבירור עם המשפחה ועם הרב ב', שהיה מעורב בגיור, עלו כמה פרטים:

הקהילות הקונסרבטיביות במקום לא פעלו באופן עצמאי בענייני גיור, אלא הכול עבר דרך ארגון על שהרב ב' עמד בראש מערך הגיור בארגון זה. יחד עימו פעל (בנושאו את התואר 'אב בית דין') הרב א'. הרב א' הוסמך בישיבות באירופה; ולאחר תקופת השואה שימש בקודש כרב קהילה בארצות אחרות והתיישב בסוף ימיו ליד ילדיו במקום שבו התקיים הגיור שבדיוננו, ושם היה מעורב בבית כנסת קונסרבטיבי⁴רב אורתודוקסי אחד אמר שהרב א' כיהן כרבם של שלושה בתי כנסת קונסרבטיביים באזור. לפי דברי הרב ב', הרב א' אמנם היה מעורב בבית הכנסת בזמנו, ונתנו לו שם תואר כבוד של 'אחד מרבני בית הכנסת', אבל למעשה הרב ב' עצמו היה 'הרב' שם. בכל מקרה, ברור שהיה לרב א' קשר לקהילה הקונסרבטיבית בתור מנהיג רוחני.. החבר השלישי של בית הדין היה אחד מ'בעלי הבתים' שהתפלל בבית הכנסת הקונסרבטיבי של הרב ב'. הוא הקפיד על כשרות, אבל היה נוסע בשבת, לפחות לבית הכנסת (כמקובל אצל קונסרבטיבים רבים)⁵הרב ב' אמר שהשתמשו באחד משני אנשים להיות הדיין השלישי בגיוריהם. בתקופה של הגיור שעליה אנחנו דנים, לקחו בדרך כלל אדם שלישי, מר ג'; הוא היה הבעל הבית הכי מלומד בבית הכנסת, הקפיד על כשרות ושמר שבת, חוץ מנסיעה ברכב לבית כנסת בשבת, הואיל והיה זקן ולא היה יכול ללכת ברגליו מרחק גדול. הוא הוסיף שהרב א' לא הסכים להשתמש באדם שאינו שומר כשרות לדיין שלישי. נוסף לכך, היה דורש שהאדם השלישי מקפיד שהשבת תהיה יום מיוחד; שילך לבית כנסת, או יאכל סעודות שבת וכד'. גם מר ו', אדם שהיה בבית הכנסת של הרב ב' כעשרים שנה, עד שחזר בתשובה עם משפחתו ונהיה אורתודוקסי, אמר לגבי מר ג' שהוא שמר כשרות, ואמנם נסע ברכב לבית כנסת בשבת, אבל זה לא היה מפני שזלזל בהלכה, אלא מפני שאדרבה, חשב בטעות שזה מה שהיהדות מעדיפה. מר ו' הודה שגם הוא בעצמו היה נוהג כך באותה התקופה, מאותה סיבה, ושכך חשבו קונסרבטיבים רבים שבאמת רצו לקיים את ההלכה כדין, אלא שלא זכו ללמוד מה ההלכה באמת אומרת. יש לציין שמר ג' כבר נפטר.
הרב ב' הוסיף שיש גם סיכוי קטן שהמגייר השלישי היה אדם אחר, מר ד'. שהרי גם באותה התקופה, כאשר מר ג' לא היה זמין, היו קוראים למר ד' להיות השלישי [בתקופות מאוחרות יותר הוא היה השלישי גם לכתחילה]. לפי דברי הרב ב', אדם זה שמר על בית כשר, אבל מחוץ לביתו היה אוכל לא כשר, אם כי לא אכל מחוץ לבית בשר לא כשר. הוא גם נסע בשבת לא רק לבית כנסת, אם כי לא היה נוסע סתם לערוך קניות וכדומה בשבת. גם רבנים אחרים (אורתודוקסיים) המכירים את מר ד' העידו עליו שאינו (ולא היה) שומר שבת, אם כי הוא מכבד אנשים שכן שומרים תורה ומצוות, ואינו עושה דבר כדי לפגוע בהם לגבי שמירת המצוות.
נציין שמר ו' אמר שהוא לא הכיר היטב את מר ד'..

בהיותו בדרום אפריקה הרב א' היה מוחזק כרב אורתודוקסי, כך לפי עדותו של דיין חשוב מיוהנסבורג. על פי עדותם של האימא שהתגיירה, של הרב ב' ושל הרב האורתודוקסי שערך את הגיור השני (על פי בירורים שעשה), אף שהרב א' שימש כרב בבית כנסת קונסרבטיבי, הוא עצמו נשאר שומר מצוות (אמנם השתמש במיקרופון בבית הכנסת בשבת הואיל ולא הייתה לו ברירה אחרת).

גם על הרב ב' העידו שהוא שומר מצוות ושייך לזרם השמרני יותר בתוך התנועה הקונסרבטיבית (גם עליו נאמר בוודאות שהשתמש במיקרופון בשבת בבית הכנסת)⁶מר ו' (הנזכר בהערה הקודמת) אמר שהכיר את הרב ב' היטב וילדיהם שיחקו יחד בשבת. הוא העיד שהרב ב' בוודאי לא נסע בשבת, אפילו לבית כנסת; אמנם הרב ב' לא היה מוחה באנשי קהילתו שכך עשו. הרב ב' עצמו אמר שהיה מורה למי ששואל אותו שמותר לנסוע ברכב לבית כנסת בשבת, כנהוג אצל הקונסרבטיבים..

שאלה:
האם בנסיבות המיוחדות של מקרה זה ניתן לסמוך על כך שהגיור הראשון של האימא היה תקף, ובתה מותרת להינשא לכהן?

תשובה:
השאלות לבירור הן:

א. האם האימא ויתר המעורבים בגיור הראשונים נאמנים בדבריהם לגבי הגיור הראשון?

ב. האם הייתה קבלת מצוות מספקת לגיור הראשון של האימא?

ג. האם הגיור הראשון נעשה בבית דין כשר?

ד. אף אם הגיור הראשון היה תקף, יש לשאול, האם העובדה שלאחר מכן הבת עברה בעצמה תהליך גיור פוסלת אותה לכהונה?

למסקנה, הבת מותרת להתחתן עם בחיר ליבה למרות שהוא כהן. בצירוף הצדדים הנוספים להקל.

בתשובות הבאות נדון בהיבטים השונים של שאלה זו.

א. האימא וכן יתר העדים נאמנים בדבריהם לגבי הגיור הראשון⁷יש לדון אם לאישה זו יש נאמנות בנדון זה. שהרי האישה מעידה עדות שייתכן שיהיו מדבריה אלה השלכות לגבי השאלה אם בזמן מסוים כבר הייתה גיורת. ובנודע ביהודה (מהדורה קמא אבהע"ז סימן כז ד"ה אך שיש; במהדורת מכון ירושלים עמוד נח) דייק מהרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יג, ז) ש"גבי גר דבעינן עדות גמורה, שהרי אפילו מעיד לו עד אחד שאינו נוגע בדבר, מכל מקום אינו מועיל עד שיעידו לו שני עדים, ככל עדות שבתורה".
אמנם כאן האימא ודאי גיורת עכשיו, וגם הבת ודאי יהודייה, וכל הדיון הוא לגבי שאלת השלכות דברי האימא על כשרות בתה להינשא לכהן. כבר דנו האחרונים אם עדות לגבי כשרות אישה לכהונה נחשבת כעדות באיסורים, שבה מספיק עד אחד, או כעדות בדבר שבערווה, הדורשת שני עדים. ראו רמב"ם הלכות סנהדרין טז, ו; תוספות רי"ד וריטב"א לקידושין סו ע"א ד"ה איבעיא להו; אבני מילואים סימן מט ס"ק ה; שב שמעתתא שער ו פרק טו; שו"ת ר' עקיבא איגר חלק א סימן פה בהשמטות; וחזון איש אבהע"ז סימן כ אותיות יד-יז.
ויש להוסיף שכאן הייתה לאימא חזקת נכרית (שהרי ודאי הייתה כזו לפחות עד לזמן הגיור הראשון), ופוסקים כראשונים הסוברים שאין עד אחד נאמן אפילו באיסורים כשהוחזק האיסור (רמ"א יו"ד קכז, ג). ולמרות שהדיון שלנו מתייחס לבת בלבד (שהרי ברור הוא מעמדה הנוכחי של האימא, היינו שעכשיו היא ודאי גיורת), והרי הבת לכאורה נולדה בלי חזקת נכרית, ייתכן שחזקת האם מועילה לבת לחומרא.
אמנם לגבי החזקה, נראה שיש לראות במעשה הגיור הראשון לפחות רעותא בחזקה זו, ובמקרה כזה הפני יהושע סבר(קידושין סג ע"ב ד"ה גמרא אמר רב נאמן) שעד אחד נאמן למרות חזקת האיסור, ואת דעתו הביא הנודע ביהודה (מהדורה קמא אבהע"ז סימן לא ד"ה אלא הנלע"ד, עמודים פב-פג).
יש להוסיף שכאן גם בלי דברי האימא ידוע שהיא עברה כבר מעשה גיור (על פי התעודה של הרב האורתודוקסי החתומה בידי שלושה דיינים). נוסף לכך, היא הוחזקה כמי שעברה גיור (מכך שנישאה בחופה וקידושין והצטרפה לקהילה יהודית). אלא שהואיל והגיור שעברה היה במסגרת הקהילה הקונסרבטיבית, יש רעותא בכשרות גיורה.
ונראה שעיקר הרעותא בגיורים שלהם הוא מצד כשרות המגיירים עצמם, וכן משום שאינם מקפידים על כוונה ראויה לקבלת מצוות. כפי שיבורר להלן בתשובה, על שתי נקודות אלו נעשו עיקר הבירורים, ובהם נזקקנו גם לדברי המתגיירת. נראה שרוב בתי הדין הקונסרבטיביים לגיור מקפידים על תהליך לימוד לקראת הגיור וכן על קבלת מצוות מסוימת וטבילה בפני שלושה. לגבי גיורה של האימא בנדון דידן, היא תיארה לנו שככה היה גם אצלה. ונראה לומר לגבי נקודות אלו שהן בגדר דבר העשוי להתגלות, שאין בו צורך בשני עדים (ראו שו"ת התשב"ץ חלק א סימן פב; נודע ביהודה שם ד"ה ועכשיו אבוא לביאור פסקי הרמב"ם, עמוד נט; אולם ראו שו"ת הריב"ש סימן קנה בטענותיו נגד התשב"ץ, במיוחד בד"ה ועוד יש מקום). שהרי התברר לנו מכמה מקורות מיהם הרבנים שעסקו בגיור באותה תקופה ובאותו מקום בקהילה הקונסרבטיבית וכן לגבי טיבם. ואף לגבי קבלת המצוות שלה נראה שיש להחשיב את דברי האימא כדבר העשוי להתגלות, שהרי האישה יודעת שעשינו הרבה בירורים בענין, והיא בעצמה הזכירה את שמות שני אנשים (הכשרים לעדות) שהכירוה בתקופה שלאחר הגיור הראשון. ולגבי הנוהג של המגיירים האלה, פשוט הוא שעשוי להתגלות על ידי חקירה אצל מתגיירים אחרים מאותה התקופה, לגבי הלימוד לפני הגיור, קבלת המצוות והטבילה.
ויש לציין את דיונו של הרב יוסף גולדברג, שכתב (שורת הדין כרך ד פסק הדין שמתחיל בעמוד רלג):
דאנן לא ידעינן על פרט מסויים במעשה הגירות, האם קבלה בכנות תומ או לא, ובזה מהני גילוי מילתא בעלמא, דכשר אף קרוב להעיד על כך וכפי שיבואר להלן. ומאחר שבנד"ד העיד בעלה לשעבר, שמיד אחר הגירות שמרה שבת וכשרות וטהרת המשפחה (וכן הבת העידה שעד היום שמרה שבת וכשרות, וסביר להניח שכך נהגה מזמן הגירות) וא"כ... מקבלים אנו את עדותם על כך..."
ובהמשך דן באופן דומה גם לגבי כשרות בית הדין, שמועיל בזה גילוי מילתא בעלמא ואין צורך בעדות.
יש לדון כנ"ל גם לגבי עדויות (של עד אחד) שקיבלנו מהרב ב' ומאנשים אחרים (שכל האחרים היו אורתודוקסים). אבל נדגיש שקיבלנו מהם תמונה די אחידה, בלי סתירות משמעותיות, וההתרשמות שלנו משיחותינו עמהם הייתה ברורה שהם דוברי אמת [ונציין במיוחד שהאימא אמרה מעצמה שלאחר הגיור הראשון עדיין נסעה ברכב לבית כנסת, היינו שלא ניסתה לשקר ו'לשפר' את מעמדה. וכמו כן הרב ב' מעצמו הודה שה'דיין' השלישי לא שמר שבת (לפחות לא באופן מלא, כדלקמן), ודבריו אומתו על ידי אחרים]..

ב. הייתה לאימא קבלת מצוות מספקת כדי להכשיר את גיורה הראשון⁸ראו לקמן תשובה פב..

ג. בדיעבד אפשר להכשיר שניים מתוך שלושת הדיינים של הגיור הראשון, וגם את מי שכנראה היה הדיין השלישי⁹ראו לקמן תשובות פג-פד..

ד. ה'גיור לחומרא' של הבת כשלעצמו אינו פוסל אותה מלהתחתן עם כהן¹⁰ראו לקמן תשובה פה..