והוא מה שאמרו רז"ל בא לטהר. שבת ק"ד ועוד בכמה דוכתי.
והלא כתוב בתורה וכו' הרי גזר על המצרים לעשות רע וכו' לפי שלא גזר על איש פלוני וכו'. והנה הרב לח"מ הקשה דבאמת כבר מתורץ במה שתירץ למעלה בידיעת הבורא יתברך שמו אלא שרבנו מתרץ עוד תירוץ אחר, וכבר השיגוהו המחברים דהרי כוונת רבנו כאן להשיב על שאלה אחרת, שהרי כאן איכא כבר גזירת השי"ת ע"י הנביא ואינו דומה לידיעה שהרי דבר זה שנגזר מוכרח להתקיים והרי על זה בא תירוץ רבנו כאן. אבל לא התבוננו כי באמת גם השגת הראב"ד תוסר אם נדייק בזה בדברי רבנו, דהנה שאלת רבנו והלא כתוב בתורה ועבדום ר"ל קאי על דאמר לעיל כדי להודיע לבאי עולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכול לשוב א"כ מכיון שגזר השי"ת על המצרים לעשות רע ועל ישראל לעבוד עכו"ם הרי א"א בשום אופן שתהיה אחרת והרי דבר שנאמר ע"י נביא בודאי מוכרח להתקיים ואינו נכנס בכלל גדר הידיעה שאינו מעכב את הבחירה וע"ז השיב רבנו שאלו היתה הגזרה על אדם מיוחד בודאי היה דבר כזה בכלל גזירת שמים שא"א להשתנות אבל מכיון שהיא לא באה ביחוד על האדם ובן אדם יכול לשנותו ע"פ רצונו ובחירתו הרי לא תוכל שוב בשום אופן להיות בכלל גזירה עוד אלא בכלל ידיעת הבורא בלא גזירה ובשאלת הידיעה הלא כבר בא התירוץ וכמו שמסיים רבנו גם כאן וכבר אמרנו שאין כח באדם וכו'.
ושאלת הראב"ד אמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי יאמרו לו הזונים ועל מי חלה גזירתך על אותן שלא זנו הנה לא נתקיימה גזירתך, בודאי כן הוא אבל הרי מזה גופה מוכח שאין כאן גזירה, שהרי לא יכחיש רבנו הראב"ד ז"ל שאפשר לכל אחד שלא לזנות וא"כ ממילא אין כאן גזירה עוד אלא ידיעה והרי על כרחך צ"ל כן גם במאי דאמרו שעמד הקב"ה ושתלן לצדיקים בכל דור ודור דכיון שאין כאן גזירה מי שיהא הצדיק אין זה מעכב את הבחירה ואדרבה ענין חילוק הצדיקים לפי הדור הוא כדי לעשות שווי המשקל בבחירת האדם, כי סוף סוף הן פעולת הצדיק על רוח בני דורו נכנס בחשבון הבחירה להכריע את כף הצדק בשעה שהרשע נשא ראש ולפי ערך בני הדור נחוצים הצדיקים וישנן חשבונות שונות בגדר שווי משקל הבחירה לכל דור ודור ולא ראיתי להאריך יתר מן המדה ודו"ק.
והנה תירוצו השני של הראב"ד על המצרים נמצא במדרש רבה משפטים פ"ט גזר הקב"ה שיהו ישראל משועבדים במצרים וכו' עמדו עליהם ושעבדו אותם בחוזק וכו' אלא אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה, אכן לא על שאלה זו נאמרה במדרש רבה שם (ועי' ברמב"ן על התורה פרשת לך פי"ג כי גר יהיה זרעך, במדרש שהבאנו) גם כי באותו תירוץ לא יתישב הא דוקם העם וזנה שעל כרחך גם הראב"ד ז"ל מודה שהוא בגדר ידיעה ולא גזירה.