שמא תאמר וכו' דע שתשובת שאלה זו וכו' וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא כך אין כח באדם וכו' וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה וכו'. ובהשגת הראב"ד לא נהג וכו' דברי רבנו אלה שקשים באמת להולמם והשגת הראב"ד המפורסמה כל כך כבר רבו עליהם הדברים בספרות שלמה של מחברים, אבל הדברים מבארים את עצמן, שנהג רבנו מנהג החכמים, כי לא רק שלא החל בשאלות קשיות ולא ידע להשלימו לא רק שלא הניח הדבר בקושיא אלא שעקר השאלה משרשה לגמרי.
ישנם שני מונחים בהגיון, הנמנע והדבר שהוא למעלה מגבול ההשגה והמה מובדלים זה מזה בהחלט והנה רבנו בספרו זה לא בא להסביר דברים שהם למעלה מן ההשגה, ולא מדת חכמים היא לעשות כן, כי אלו באנו להסביר דברים כאלה שהם למעלה מגבול שכל אדם והשגתו הלא כל סדרי העולם אינם בגדר ההשגה ודברים לאלפים נולדים ומתהוים לעינינו בכל יום שא"א להשיגם אבל המה עובדות קימות, אבל רבנו עמד פה על שאלה אחרת שהיא בגדר הנמנעות, כאלו נאמר כי שתים פעמים אינו ארבעה במספר שהוא נמנע ואינו בחוק הבורא יתברך שמו (הנמנע הוא שקר ועי' תנא דבי אליהו זוטא פ"ג וילקוט האזינו) ככה היא הידיעה והבחירה, אם יודע השי"ת א"א לבחירת האדם שתהיה ואם יש בחירה לאדם אין ידיעה ושניהם גם יחד הוא מן הנמנעות (ואשר על כן מצא רבנו לנכון לישב דוקא שאלה זו ולא שאלות אחרות בכל פנות הדת) ועל זה באה תשובת רבנו ופתרון השאלה הגמור כי אלו היתה ידיעת הבורא ית"ש כידיעתנו אנו בודאי היה הדבר הזה מן הנמנע אבל אחרי שהבורא ית"ש אין ידיעתו כידיעת בני האדם שהם ידיעתם שנים אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכול להשיג דבר זה על בוריו ולא דבר חדש הוא, כשם שאין בנו כח להשיג עוד דברים רבים והעיקר להשיג ולמצא אמתת הבורא ית"ש וכיון שכן הוא ר"ל שידיעתו היא למעלה מגבול השגתינו שוב אין כאן שאלת נמנע אבל רק שאלת למעלה מגבול ההשגה, שאין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה וכו', אבל דברים שהם למעלה מגבול ההשגה אין צורך להשיב עליהם כלל וכי רק דבר זה הוא למעלה מגבול השגתנו, העיקר הוא שלא יהיה נמנע ודבר זה השיב רבנו על השאלה הגדולה הזאת והוכיח שאינה שאלה כלל והדברים ברורים ומאירים.