ארבעה ועשרים דברים מעכבים את התשובה. עי' כ"מ שהיא ברייתא כתבה הרי"ף ועי' בחינוך מצות עשה שס"ד אמר ע"ז מה שאמרו בתוספתא שכ"ד דברים וכו' ועי' באגודה במס' יומא ז"ל ת"ר כ"ד דברים מעכבין את התשובה עיין בגמרא הרי שהיתה לפניו נוסחא זו כתובה בגמ' (ורשום ע"ז הגהה האלפסי מביאה בדף שי"ט בפרק זה ור"נ כתב לא ידעתי היכן היא שנויה, על כרחך ר"ל הרי דנמצא כן בגמרא) והנה רבנו סידר ויחלק את עשרים וארבע הללו לחמשה חלוקות, א) שאין מספיקין בידו לעשות תשובה, ב) הנועלין דרכי התשובה בפני עושיהם, ג) שא"א לעושה אותן לשוב בתשובה גמורה, ד) שאין חזקתו לשוב מהן, ה) שקשה לפרוש מהן, והקשה שבכלן שאין מספיקין בידו לעשות תשובה ור"ל שאין לו סיוע מן השמים לתשובה, שהרי לכל הבא לשוב מסייעין לו וכמ"ש הבא לטהר מסייעין אותו, ולאלה אין מסייעין להם אבל אין מונעין מהם התשובה וכמו שסיים רבנו בסוף הפרק משא"כ מ"ש רבנו בפ"ו ה"ג שמונעין מהם התשובה.
והנה ד' הראשונים שאין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה, הוא מבואר במ"ש רבנו המחטיא את הרבים משנה באבות פ"ה וכן מבואר בכמה מקומות בש"ס והמחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
ובכלל עון זה המעכב את הרבים מלעשות מצוה. מבואר בסוטה מ"ז ובסנהדרין ק"ז גבי גחזי, דאמר דאין מספיקין בידו לעשות תשובה, ואמרו שם ואיכא דאמרי רבנן דחה מקמיה, הרי דמעכב את הרבים מלעשות מצוה אין מספיקין בידו לעשות תשובה, וכלל רבנו בכלל זה המטה את חבירו מדרך טובה לרעה כמו שמבואר ממ"ש שאמר להם צר המקום והרואה בנו יוצא לתרבות רעה ובכלל זה כל מי שיש בידו למחות כמבואר בשבת נ"ד והאומר אחטא ואשוב ג"כ מבואר שם להדיא דאין מספיקין בידו לעשות תשובה, והעתיק כן רבנו.
והאומר אחטא ואשוב. וכבר הקשו עליו דבמשנה אמרו אחטא ואשוב תרי זמני ובגמ' אמרו עלה כדרב הונא עיי"ש, ובאמת לא אדע מה קשיא להו והרי רבנו העתיק כל הנך כ"ד דברים ממקומם ושם לא נזכר אלא חד זימנא, אלא שיש לדייק על רבנו דמחלק להו בה' חלוקים, וכתב בזה דהוא מכלל אין מספיקין בידו, והרי זה לקוח מן המשנה, ובמשנה דוקא ב' פעמים, אמנם גם זה ליתא עי' באבות דר"נ פ"מ ובתנא דבי אליהו ח"א פ"ו רק באומר חד זימנא אין מספיקין בידו, ובאמת בעצם אין קושיא כלל על רבנו והרי אדרבה מוכח ממקומו דפריך שם על המשנה למה ליה למימר תרי זימני ואי דדין דאין מספיקין הוא דוקא באומר תרי זמני מאי קשיא להו, ועל כרחך דהגמ' ידעה דבחד זימנא כבר אין מספיקין בידו ולהכי פריך ל"ל למימר תרי זמני ומשני כדרב הונא ר"ל דאגב אורחא קמ"ל הא דרב הונא דנעשית לו כהיתר ופשוט, והנה באמת הא דאמרו דבעי תרי זמני אחטא ואשוב, על כרחך אין הכוונה שאומר על חטא אחר שיחטא וישוב ואומר עוד על חטא שני שיחטא וישוב, דא"כ מאי שייך זה לדר"ה דהתם בחטא אחד, ועל כרחך דהכי קאמר, דאומר אחטא ואשוב, והוא שב, ואח"כ חוטא עוד פעם ואומר שישוב, ולפי"ז יש לי ראיה מכרחת דבחד פעם סגי מהא דאמר באבות דר"נ שם האומר אחטא ואשוב אין מספיקין, אחטא ויום הכפורים מכפר וכו' אחטא ויום המיתה ממרק (נוסח אחר מכפר) אין יום המיתה ממרק והכא על כרחך בחד זימנא.