כגון החובל את חבירו וכו' עד או גוזלו. ר"ל לאפוקי מזיק ממונו וכמ"ש רבנו בפ"ה דחובל ומזיק ה"ט ועי' לח"מ שם.
לא רצה חבירו למחול לו. עי' תוספות יוה"כ וסדר משנה מה שעמד בזה ודברי רבנו הם הסדר בירושלמי ההן דחטא על חבריה צריך מימר ליה סרחית עלך ואין קבליה הא טבאות ואין לא מייתי בני נש ומפייס ליה קומיהון וכו' ועי' בט"ז סי' תר"ו ולא ראו רבותינו את כל אלה.
וזה שלא מחל הוא החוטא. מקורו הוא במדרש רבה חוקת פי"ט וכן הוא בתנחומא שם והוא בילקוט שם כיון שאמרו חטאנו מיד נתרצה להם מכאן שאין המוחל יהיה אכזרי ומנין שאם סרח אדם לחבירו ואינו מוחל לו שנקרא חוטא שנא' גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם וזהו מקור דברי רבנו ועי' ברכות י"ב ב' שדריש להא דרשא אחרת.
ואם היה רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים. עי' כ"מ ולח"מ כן הוא להדיא ברי"ף וכן הגי' בכת"י הובא בדקדוקי סופרים להדיא רבו שאני וכן גי' רבנו חננאל ושנינן הני מילי אדם עם חברו אבל תלמיד בהדיה רב שאני כלומר ר' חנינא רבו של רב היה [האמנם כי הרבה יש לעיין בזה ואיפוא מצאו שר"ח היה רבו של רב (וצ"ל דלאו דוקא רבו אלא גם חכם מובהק בכלל ועי' מג"א בשם מעגלי צדק) ולהיפך מצינו בהרבה מקומות בש"ס רב ור' חנינא וכו' בכולהו סדר מועד וכו' הרי דאקדמיה עוד רב לדר' חנינא. גם עיקר הדבר שר"ח היה ראש ישיבה כמו שפירש"י ז"ל הוא תמוה דהא דאמר רבי ר' חנינא בר חמא ישב בראש הוא התמנות בהנהגת המתיבתא או הצבור אבל לא ראש ישיבה שהרי מינה את בניו אחריו לנשיא וחכם וכבר האריך בזה הרב דורות הראשונים ח"ב מחברת א' עיי"ש וכן מה שהקשו דמוכח מזה דרב היה בארץ ישראל שלשה עשר שנים בהיות ר"ח יושב בראש, והרי רב ירד לבבל עוד בימי רבי עי' סנהדרין ה' וכבודם במקומם מונח והרי שם להדיא שלא ירדו אלא לזמן ורב ירד לבבל להשתקע בימי רב יהודא נשיאה והאריך בכל זה הרבה].