כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה וכו'. עי' כ"מ והוא מגמ' דתענית ומפרש לה רבנו לעזיבת החטא ועי' להרבינו יונה בשערי תשובה שער א' אות י"ט ומודה ועוזב ירוחם פירוש אע"פ כי יסודות התשובה שלשה החרטה והוידוי ועזיבת החטא, החרטה והוידוי בכלל מודה כי המתודה מתחרט, ואין תשובה פחותה משלש אלה כי המתחרט ומתודה ואינו עוזב החטא דומה למי שטובל ושרץ בידו וכו' והם הם דברי רבנו, והדברים מפורשים בילקוט תהלים פרק ק' ומודה ועוזב ירוחם אמר ר' יהודה ומודה על מנת לעזוב ירוחם וכן הוא בפסקתא דרב כהנא פסקא כ"ד על שם ר' יצחק והם המה דברי רבנו כאן.
וצריך לפרוט את החטא שנאמר אנא חטא העם וכו'. עי' כ"מ ולח"מ טעמים דלמה פסק רבנו כר' יהודא בן בבא ולא כר' עקיבא, וכבר השיגוהו דמהא דרב וה"נ אין שייכות לזה דהתם בפרסום לרבים, ולא בינו לבין קונו וגם מברייתא דעבירות שהתודה עליהם ביוה"כ שעבר ג"כ דחה הרב לח"מ. אמנם מצאתי בשיטתו של רבנו יהודא בן ברכיה בפירושו על הרי"ף שכתב והרב ר' משה ז"ל פסק כר"י בן בבא אע"ג דקי"ל בעלמא הלכה כר"ע מחבירו משום דפלוגתא דר' אליעזר בן יעקב ות"ק בר' יהודה בן בבא שייכא ופשטיה מסייע ליה אבל הרב ר"י בן גיאות ז"ל כתב הלכתא ומנהגא כר"ע ע"כ.
והנה הרב סדר משנה כתב משום דר' יהודה בן בבא היה בדור שהיה לפני דורו של ר' עקיבא שהרי ר"י בן בבא היה מן הכת הראשונה אחר החרבן ור"ע היה מן הדור השני אחר החרבן וכמבואר בהקדמת רבנו לפי' המשנה עיי"ש ולפי"ז נקרא ר"י בן בבא רבו של ר"ע ואין הלכה כר"ע מרבותיו, והנה אם כי באמת כ"כ רבנו בהקדמתו אבל הדברים צריכים בירור רב ועי' סנהדרין י"ד ור' מאיר ר"י בן בבא סמכיה והאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן כל האומר ר"מ לא סמכו ר"ע [אינו אלא טועה, הרי שסמכו ר"ע] לר"מ קודם שסמכו ר"י בן בבא ולפנינו בשמחות פ"ח הגי' וכשנהרג ר"ע בקיסרי באתה השמועה אצל ר"י בן בבא ואצל ר' חנינא בן תרדיון עמדו וחגרו שקים וכו' ואמרו אחינו שמעונו וכו' לא נהרג ר"ע אלא למופת שנא' וכו' ואיך שלא נדחוק לגרוס וכשנתפס ר"ע משום דמשמע גם באגרת דרב שרירא גאון זצ"ל שכתב ומסר ר"ע את עצמו להריגה אחר שנפטר ר' יוסי בן קסמא ונהרג ר"ח בן תרדיון, וכאן הרי אמרו שהגיעה השמועה גם לר' חנינא בן תרדיון, אבל מ"מ בחד זמן מתו זה אחר זה, והרי גם ר"ע מת בזקנה מופלגת, ועי' בעירובין כ"ג אחד בור הרבים ובאר הרבים ובאר היחיד עושין להם פסין וכו' דברי ר"ע ר"י בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר רבים בלבד ולשאר עושין חגורה גבוה י' טפחים א"ר יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"י בן בבא, ואם היה בכלל רבותיו לא היה צריך ר"י אמר שמואל לומר כן, ושם במשנה דגינה וקרפף שהן שבעים אמה ושריים דפליגי ג"כ ר"י בן בבא ור"ע אי בעינן שומירה ובית דירה ובהא הלכתא כר"ע, יהיה איך שיהיה אין לבנות על זה שום יסוד וגם אי גרסינן כאן כמו בירושלמי ותוספתא דבר פלוגתיה דר"ע הכא הוא ר' יהודה בן בתירה ובזה בודאי א"א לכוין דבר, דכמה ר"י ב"ב איכא, מלבד ר"י בן בתירה דנציבין, ומלבד ר"י בן בתירה בירושלמי סנהדרין סוף פ"ז הובא בתוס' מנחות ס"ה דר' אליעזר ור' יהושע בטלו מכשפות מאביו של ר' יהודה בן בתירה שלא היה יכול להוליד הנה ישנו ר"י בן בתירה חבירו של ר' יוחנן בן זכאי עי' ר"ה כ"ט והוא היה מן המעידים בו ביום בעדיות. ועוד אחד היה תלמידו של ר' אליעזר והובא במשנה נגעים פ"ט מ"ג ובפי"א מ"ז שר' אליעזר אמר עליו חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים והדברים ארוכים בזה.
אולם נראה לי בדעת רבנו שהכריע לפסוק כר' יהודה בן בבא ע"פ מה שמצאתי לרבנו בספר המצוות החדש במצות עשה ע"ג שהבאנו כבר בריש הל' תשובה, שהעתיק דברי המכלתא באופן אחר ממה שהוא לפנינו בכל ספרי המצוות וז"ל ולשון מכלתא בפי' זה הפסוק לפי שנא' והתודה אשר חטא יתודה על חטא שחטא עליה על החטאת כשהיתה קיימת (וכו' ובכל ספרי רבנו ליתא לנוסחא זו) ובאורו הפשוט הוא שצריך להתודות על החטא ולפרטו ויליף לה מוהתודה אשר חטא ולהכי הכריע כן רבנו, ועי' ב"ח בשו"ע סי' תר"ז שהאריך להוכיח שכן דעת כל הראשונים הרי"ף והר"י והרא"ש והסמ"ג עיי"ש נגד דעת הטור, וראיתי לחכם אחד שרצה לומר דבאמת פסק רבנו כר' עקיבא, אלא דרבנו מפרש דפלוגתת ריב"ב ור"ע הוא רק לענין לפרסם ברבים, דריב"ב ס"ל דצריך לפרסם ברבים, וראיה מדכתבה תורה ויעשו להם אלהי זהב, ור"ע סבר דא"צ לפרסם ברבים והא דכתבה תורה הוא משום למוד זכות על ישראל, ולפי דברינו יונח שפיר דדחקו לרבנו לפרש כן משום דבמכלתא איתא להדיא הלימוד דצריך להתודות על חטא שחטא, ועל כרחך צ"ל דפלוגתיהו דריב"ב ור"ע היא רק לענין פרסום הרבים, אלא דבירושלמי שהבאנו לא משמע כן, והמחוור כמו שכתבנו לעיל.
ומצאתי עוד בפסקתא רבתי פסקא אשרי נשוי פשע, אמר הכתוב מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם כיון שישראל פורטים את עוונותיהם ומתודים לפני הקב"ה הוא סולח להם ועובר על פשעיהם שנא' כי ביום הזה וכו' הרי שתפס לעיקר דצריך לפרוט את החטא. ומה שהקשו מירושלמי דנדרים פ"ה ע"פ ביאור התוס' שם בגיטין ל"ה כבר האריכו כל המחברים לבאר כי אין הביאור בירושלמי כמ"ש התוס' ועי' קרבן עדה שם וגם דבריו דחוקים ועי' סדר משנה האריך בישוב הדברים בבאור הירושלמי אל נכון.