רב מן דהוי אכיל כל צורכיה כו'. עי' ביוחסין (אות ר') שהביא שם העשר מילי דחסידותא של רב וחשיב בהדייהו דלא אכל בסעודת הרשות ותמה שם בהג"ה דהא זה מוטל על כל ת"ח וע"כ הכניס תחתיו מה דאיתא במדרש איכה שהיה אוכל פיסתיה בקיטמא. והנה נראה שפי' שרב היה עושה כן בכל יום. וכ"כ הסה"ד (ח"ב אות א') בביאור דברים. אולם מדברי הירושלמי כאן לא נראה כן דאמר זהו עיקר סעודת ט"ב. מבואר שבעט"ב לבד היה עושה כן. ובאמת עיקר קושיתו שהקשה דהא סעודת הרשות מוטל על כל ת"ח להזהר א"כ תקשה ג"כ ממה דחשיב שם שאכל ג' סעודות וגם שלא הלך בקומה זקופה ובגילוי הראש שזה בודאי מוטל על כל ת"ח ועכצ"ל דעיקר הרבותא שהוא היה נזהר בהם מאד שלא היה פעם א' שלא עשה כן ובפרט בסעודת הרשות בשוין ולא בבת ת"ח לע"ה אינו רק מדרך המוסר וכמ"ש הר"מ (פ"ה מה' דעות) והנה העשר מלי דחסידותא של רב המה ג"כ מובאים בשו"ת הגאונים הנקראים שערי תשובה (סי' קע"ח) וחסר שם מדה ד'. וראיתי לחכם א' שחתר לדעת מה הוא ותמהני שלא ראה ביוחסין שהוא היה מכוון לבו בתפלה ע"ש: