ואינה נאמנת לומר דכר הוא נקיבה היא. עי' בפני משה מ"ש בטעם הדבר והירושלמי הזה השמיטוהו הפוסקים וע' בא"ז ה' נדה (סי' ש"מ) שהעלה דאשה נאמנת בזה ובאמת טעם הפני משה הוא תמוה מדוע לא תהיה בקיאה בין זכר לנקיבה והיכא שהיא בקיאה בודאי נאמנת דהיא מלתא דעבידא לגלויי:
[כ"י] רב יהודה שאל לשמואל בגין דאנא חכים מיחמי סימני שפיר אמר ליה רישא דרישך יכוה ברותחין ואת לא תיכוי אפילו בפושרין וכתב הפני משה בשביל שאני מכיר לראות בסימני שפיר מהו נקרא מרוקם אם יכול אני לסמוך על בקיאתי רישא דרישך כו' על עצמו אמר כן שהיה רבו וכלומר אני שבקי אני הרבה בזה יכולני לירד לספיקות החמורות שיש בו ולסמוך עלי אבל אתה למה לך זה ולא תכוה אפילו בפושרין ולא תסמוך על עצמך אפילו בספק הקל עכ"ל והוא תמוה ששמואל יאמר על עצמו רישא דרישך דאם היה אומר רישך הוה א"ש דהכונה שהיה רבו אבל שיאמר על עצמו רישא דרישך תמוה לומר כן וגם מה שאמר יכוה ברותחין הוא כמו קללה ע"כ נראה דהפירוש הוא לפי מה דאיתא בשבת (נ"ה א') רב יהודה הוה יתיב קמיה דשמואל אתאי האי איתתא קא צווחת קמיה ולא הוה משגח בה א"ל לא סבר מר אוטם אזנו מזעקת דל כו' אמר ליה רישך בקרירי (ופרש"י אני שאני רבך איני נכוה) רישא דרישך בחמימי (ופרש"י אבל מר עוקבא שהוא ראש לי ולך ואב"ד יכוה בחמין) וכן כאן אמר ליה לפי שרישא דרישך (שהוא מר עוקבא) הוא יכוה בחמין (דהיה סומך על עצמו בדינו שפיר אף שלא היה בקי בהם (אמר נחום אליהו בו"ת קשה לומר כן על מר עוקבא) ואת לא תכוה אפילו בקרירי שאתה בקי בהם ותוכל לסמוך על עצמך וזה ברור לדעתי. בריך רחמנא דסייען עד כאן:
[כ"י] ברוקח (שורש ליראה) כתב בשם הירושלמי פ' החובל המזכיר את השם בכל עת צריך נידוי ע"כ וליתא לפנינו:
[כ"י] ברוקח (סי' נ"ג) העתיק ירושלמי ר' יוחנן איקלע לההוא אתרא חזיא ההוא גברא דהוה קרי בסמיכה א"ל אסור לך שנאמר ואתה פה עמוד עמדי אמר ליה בעל בשר אני והתיר לו וכן העתיק המרדכי פ"ק דברכות וליתא לפנינו ובדפוס זיטאמיר בהגהת רמ"א ז"ל על המרדכי נרשם שכ"ה בירושלמי סוטה וליתא לפנינו:
[כ"י] ברוקח (סי' תס"ד) ירושלמי מעשה בבני יהודה בן שמועה שבקעו להן זאבים יותר מג' מאות צאן ובא מעשה לפני חכמים והתירו קיבותיהן ולא ידעתי מקומו:
[כ"י] ברוקח (סי' רס"ח) ירושלמי טח כל ביתו עיסה חייב לבאר לא ידעתי מקומו:
[כ"י] ברוקח (סי' רצ"א) ירושלמי דערבי פסחים עושה עמו חשבון לאחר יו"ט ליתא לפנינו:
[כ"י] ברוקח (סי' ר"ג) ובירושלמי מס' שביעית אמר ר' יצחק בר אחא בשם ר' יוסי העובר לפני התיבה בר"ה א"צ להזכיר של ר"ח חד בר אביי עבר קמי תיבותא ולא דכר ריש ירחא וקלסוניה דמר רב חסדאי זכרון א' עולה לכאן ולכאן ויש ירושלמי ישן ר"ה שבת אמר רב זכרון א' עולה לכאן ולכאן אלא מעתה יבטל ר"ח בתפלה כיון שאמר בסוף שופרות וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם יצא. רב מפקד לתלמודיה לאזכורי במוספין ועולת החודש ומנחתה ושעיר לכפר ושני תמידין כהלכתן עיין שם וליתא לפנינו וע"ש בסי' כ"ד:
[כ"י] ברוקח (סי' רי"ד) כתב אבל בתענית אחירות ויחל משה ומפטירין דרשו ד' וכן יש בירושלמי ישן פ"ב דתענית וליתא לפנינו:
[כ"י] ברוקח (סי' רי"ג) שבת שחל בו תענית אומר של תענית בברכה חמישית לא נמצא לפנינו:
[כ"י] ברוקח (סי' רי"ד) ומסיים האל הסלחן וכן משמע בירושלמי לא אדע מקומו:
[כ"י] ברוקח (סי' רי"ד) שצריך לעבור על מדותיו וכן בירושלמי פ' החובל וכ"ה ברוקח (סי' רי"ח) וליתא לפנינו:
[כ"י] ברוקח (סי' צ"ב) ירושלמי כל גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש לא אדע מקומו והוא במשנה:
[כ"י] ברוקח (סי' קע"ד) ירושלמי יתידות היוצאות מכותל המבוי נותנין עליהן את הקורה לא ידעתי מקומו:
[כ"י] ברוקח (סי' קע"ה) בין הלחיים אסורים צ"ע היכי איתא:
[כ"י] ברוקח (סי' ר"ב) ירוש' כד שמע שטן קל שיפורא בהיל ולא בהיל ליתא לפנינו ):
[כ"י] ברוקח (סי' רצ"ח) כדאיתא בשלהי אין צדין ירושלמי אומר אדם לחנוני ישראל ליתא ) עיין בערוך השלם ערך ערב א' מה שהאריך בזה לפנינו לפנינו ואולי כונתו דאיתא התם תני מעשה בי ר' לעזר בי ר' צדוק ואבא שאול בן בטנית שהיו חנונים בירושלים כו' משמע דוקא אצלם:
[כ"י] נסדר והועתק ע"י נחום אליהו אייזינשטיין. ותהי השלמתו בט"ו אייר פסחא זעירא תרע"ג וואזנאסענסק. אציג ביאור נחמד בירושלמי מ"ש אאמו"ר בתשו' כ"י בס' עמודי אש מה"ת חא"ח סי' א' מ"ר עסיק שם בדין תפילין אם מותר לטלטלן בשבת ומפלפל שם בדברי הרמ"א (סי' ש"ח ס"ד) שכ' דתפילין אין לטלטלן כ"א לצורך וכ' ההלכה ברורה שם דכונת הרמ"א הוא לצורך מקנין דאילו לצורך גדול לא משכחת כלל דשבת לאו זמן תפילין וכ' ע"ז עט"ר דלא נהירא דהא כ' הב"י בא"ח סי' תקט"ז בשם בעל ההשלמה שהקשה על מה דאמרו שם דמותר לטלטל תפילין ביו"ט הא אסור להניחן ועז"כ דלכן מותר משום שרוצה שהתפילין ישמרו אותו ע"ש. וא"כ משכחת לה לצו"ג גבי תפילין שרוצה שישמרו אותו. ובזה יש לפרש דברי הירושלמי שבת (פט"ז ה"ב) דאיתא התם על המשנה דמצילין תיק הספר עם הספר כו' ניחא תיק הספר עם הספר תיק התפילין עם התפילין ר' חגי בשם זעירא שמע לה מן הדא חונה מלאך ד' סביב ליריאיו ויחלצם וע' מה שדחקו בזה לפרש דברי הירושלמי הקה"ע והפ"מ ואין לו ביאור כלל ולדעתי נראה לפרש דברי הירושלמי דמקשה דניחא להציל תיק הספר עם הספר דכיון דמותר להציל הספר מצילין גם התיק אבל תיק התפילין עם התפילין כיון דהתפילין בעצמן אסור להניחן וא"כ איך מצילין גם התיק עבורן. וע"ז משני חונה כו' דכיון דהמלאכים שומרים את יריאיו מכ"ש התפילין שנכתב בהם קדושת השם וכדאיתא במנחות (מ"ג ב') כל שיש לו תפילין בראשו ובזרועו כו' הרי הכל בחיזוק שלא יחטא כו' ואומר חונה מלאך ד' כו' וא"כ כיון דהתפילין חזיין לשמירה ע"כ הן מותרין בטילטול ומצילין התיק עבורן עכ"ד פח"ח וש"י: