קליפת המלה
את תיאורי חייו מבליע ח.נ.ב, כדרכו בכל כתיבתו, בתוך הסמלים היהודיים – כאן, בתוך הסמליות והשפה הקבלית. "יפה לאדם שיהא יורש את קליפת המלה בלא תוכה". הקליפה הריקה מאפשרת לו להכניס לתוך המלים את "גילוי עצמותו ואור נפשו שלו". ביאליק, ספוג בהוויית העולם הקבלית (ראה 65, רחל אליאור, אגרות ח.נ.ב). בדימוי הקליפה והתוך מסתתרת הדיאלקטיקה של ה'גילוי והכיסוי'. ביאליק הנער היה קרוב לתניא ולחב"ד. העריץ את רמח"ל שהיה מקובל מובהק. דימוי הקליפה והפרי שבתוכה, "סוד האגוז", שביאליק הופכו ל"קליפת המלה" מופיע בספרות של חסידי אשכנז אלפי פעמים.
אגרות ביאליק: "כל כוחותי ינקו ונתפרנסו כצמח פרא הלז, מן המוכן". יצירתו של ביאליק גדושה במקורות. הוא ממשיכו של בית המדרש היהודי. אמם הוא "צמח בר" – במובן הביוגראפי, אבל ארון הספרים היהודי הוא בית היוצר של נשמתו. נדירים ביצירתו עקבות של מקורות חיצוניים ואין זה מחמת העדר ידיעה בהם (ראה: 108, געגועים כמוסים להציץ עמ' 64).