Ali Be'er on Revealment and Concealment in Language 196

מוציאים את האדם מן הדעת או גם מן העולם
במדבר רבה: "מוציאים מן הדעת" – זה "הציץ ונפגע", ו"מן העולם" – זה "הציץ ומת" (ראה 94 אל תציץ). "נכנס יין יצא סוד" – המדרש מגלה את דעתו על האדם, שיש בו "דעת", כלומר תודעה, ויש בו "סוד" – התת-מודע. "כשנכנס יין" – משתבשים סידרי תרבות-ההסתרה והמודחק במרתף פורץ למעלה. בכוס הרביעית מתפוררים כל מנגנוני הכיסוי ו"יצא כל דעתו" של האדם.
אבל היין במידה, כ"יין ישמח לבב אנוש" – משתף ומגלה כוחות יצירתיים שבאדם. כדוגמת ארבע הכוסות בליל הסדר, כשהן משולבות באכילה ובקריאת ההגדה, יש והן מחזירות את האדם לתודעתו ההיסטורית, לחוויית החירות של יציאת מצריים – כניגוד לארבע הכוסות דלעיל המובילות ל"יציאה מן הדעת".
מאלף, מבחינה זו, ווידויו של נתן אלתרמן: "אולי אינני יכול להסתכל ישר בדברים הקרובים לי ביותר, בי בעצמי, מבלי לראות את זה כמגוחך. דרוש לי מעין וילון קטן ודק, זהו רגש החוצפה הקל הבא אחרי היין, רגש חוסר הבושה וחוסר המסווה בפני עצמו. – כאשר הזכרתי את וילון-היין חשבתי לרגע על הפרוכת המכסה על ארון הקודש בבתי הכנסת. אלוהים הוא כזה – 'כי לא יראני האדם וחי', וגם האדם הוא כזה – 'כי לא יראני האדם עצמו וחי!' (מובא ע"י דן מירון, מוסף הארץ 25.7.97).