בסדק שנפתח
ח.נ.ב, מתי מדבר: מסתנו מסתיימת בקטע: "אבל עוד לאלוה לשונו בלא מלים (---) הללו מתחילים ממקום שהמלים כלות ולא לסתום באים אלא לפתוח. מבעבעים ועולים הם מן התהום. הם הם עלית התהום עצמו. (---) ולפיכך יש שהם מוציאים את האדם מן הדעת". וכך גם המִדבּר הנוהם, מתנער ורותח עם אנשי דור המדבר – שהם הם התהום עצמה. ולא תחול מהפיכה בהיסטוריה היהודית ללא כוחות התהום הללו "שיקיצו אדירי איֻמה". האם אלה כוחות הרס או יצירה – על כך נסב 'הדיאלוג' עם ג. שלום (ה"תהו" האיום, 138, עמ' 79).
שאלה זו ממשיכה ללוות אותנו גם בהווה: איפה, מתי, יונק ייצר החיים לשד חיים מן התהום – ומתי הוא טובע בכוחות ההרס שבה. דבר אחד ברור: אם משמעות חילון השפה, התרבות והנשמה היא גדיעת שורשים, איבוד היכולת לינוק את השפע מן התהום ולקיים דיאלוג עם האינסוף – זהו אבדננו.
צבי שץ, על גבול הדממה: צבי שץ – משורר וסופר. מונים אותו כסופר הראשון של חיי הקבוצה ב'עליה השניה'. נרצח יחד עם ברנר ב-1921.
כמה מהציורים והרעיונות המופיעים ב"מתי מדבר" מנוסחים באיגרתו של שץ. כחייל בגדודים העבריים במל"הע הראשונה, במחנה שעל שפת ים המוות, ליד מעבּרות הירדן, במקום בו נכנס יהושע לארץ – הוא מבטא חוויה שעוברת עליו, הדומה לזו שמתאר ביאליק בשירו.
אצל ביאליק הַמִּדְבָּר הוא סמל הגלות, לה קורא הנביא "מִדבָּר העמים" (יחזקאל). אלוהים, בתיאור הביאליקאי, כופה את הגלות "הר כגיגית" ואי-אפשר להשתחרר ממנה מבלי 'לבעוט בכיסא הכבוד'. אולם "כל מה שנכבש סופו לצוף"... כמו "דור עזוז וגיבור" המתנער פתאום – כך מתאר גם צבי שץ את דורו: "פראים אנו שבעתיים מאבותינו יוצאי מצרים, כי בנו, באינטליגנטים, בוערת אש איומה (---) התעורר בנו האדם הקדמון, הטבע עצמו".
"בסדק שנפתח", עולים כוחות שנכבשו במשך אלפי שנים בקיום גלותי מעוות ולובשים צורה של תגובת-נגד משיחית, העלולה להיות כניתוח שבא לרפא – אבל גורם למותו של החולה. ב"מתי מדבר" מחבר ביאליק את כוחות התהום אל ההיסטוריה. ביאליק כותב את שירו כתגובה על חולשתו התהומית של היהודי. צבי שץ, המשורר הרגיש, הפציפיסט בשורש נשמתו ואיש "אֵל הדממה הדקה", מגלה בתוכו את הצד האחר שבנפש – כשהוא אוחז רובה.
במצב של קיום מדינה וצבא עלולה 'תגובת הנגד' לחולשתנו התהומית בעבר להיות עודפת, אם לא נשכיל לעבור תהליך מרפא של יצירה מתחדשת המתחברת גם אל התהום שמתחתיה, גם אל השמיים שמעליה, וגם אל הריאליה ההיסטורית שבה אנו חיים.