1
"מה" הנורא
משלי ל׳:ד׳, רלב"ג, רמ"ק, פרדס רימונים: ה"מה" כאחד מתוארי האֵל של המקובלים מקשר שוב את ביאליק עם התחום הקבלי. פה לא האדם שואל 'מה?' אלא שמו של האלוהים הוא 'מה'. בפשט: המשפט "מה שמו ומה שם בנו" (במשלי ל') הוא שאלה. גם בפירושו של הרלב"ג וגם ב'פרדס רימונים' של הרמ"ק ה"בתמיה מתורגם בניחותא": ה'מה' הפך משאלה לשֵם, שם "נורא" שבו שרויה בכל זאת התהייה, כלומר: התיקו. ומכאן לאמירתו של ביאליק ש"שם בן ב' אותיות" הוא "מה" דוקא. גם לספירת החכמה וגם לספירת התפארת קורא הרמ"ק 'מ"ה'. החכמה היא האב והתפארת (ת"ת)היא הבן.