פרשה עשירית בענין הגבעונים מה ששאלו ומה שעשו אליהם. תחלתה ויהי כשמוע כל המלכים וגו', עד אז ידבר יהושע וגו'. והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:
השאלה הראשונה למה עשו הגבעונים אותה הערמה להשלים עם ישראל? והנה היה להם לומר האמת שהם יושבי גבעון ויהושע היה משלים עמהם, וכבר צותה התורה (דברים כ' י') כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, והצווי הזה כולל כפי מה שהסכימו חז"ל (סוטה פ"ז ל"ה) והוא האמת, גם לשבעת העממים, ואם לשלום יענו יהיו למס וישבו בארצם ובלבד שיכריתו ע"ז מביניהם וישמרו שאר מצות בני נח, וההפרש אשר בין שבעת העממים לשאר האומות אינו כי אם כשלא ירצו להשלים, שבשאר האומות יהרגו כל זכר ויחיו הנשים והטף, ובעממים כשלא ישלימו וילחמו צותה תורה (שם כ' ט"ו) לא תחיה כל נשמה, אבל אם הם רוצים להשלים אלו ואלו היה ישראל מחויב להשלים עמהם. וכבר כתבו חז"ל (ד"ר סוף פר' שופטים רצ"ו ע"ג) שלשה כתבים שלח יהושע קודם כניסתם לארץ, כתב ראשון שלח מי שירצה להשלים ישלים, אחר כך שלח כתב אחר מי שירצה להלחם ילחם, אחר כך שלח כתב שלישי מי שירצה לפנות יפנה, ואמרו הם ז"ל שהכנעני פנה והלך לאפריקה, ומפני זה נקראת הארץ על שמו וזכה לארץ טובה אפריקה. הנה התבאר שהיו ישראל מחוייבים לשאול ולתת שלום לרוצה להשלים, ואם כן יקשה למה באו הגבעונים במצור ובמצוק כזה? כי היה השלום מוכן להנתן אליהם בלי ספק:
השאלה השנית איך בנ"י אמרו אולי אתה יושב בקרבי ואיך אכרות לך ברית? הנה עם היותו יושב בקרבו היה מחוייב לשאול לו שלום ולהשלים עמהם אם ירצו להשלים, וא"כ איך בהיותם שואלים השלום היו מונעין אותו מהם? ומה הטענה בהיותם יושבים בקרבם כי שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה'? השאלה השלישית אם היה שישראל ספקו בדבר והיה להם בזה טענה, למה יהושע השלים עמהם? ואיך האמין בדברי הגבעונים שאמרו מארץ רחוקה באנו? וכל שכן בהיות שהעם היה מספק בזה ואומרים אולי בקרבי אתה יושב, מבלי שיתנו הגבעונים מופת ולא ראיה בשהם מארץ רחוקה, ומה הועיל יהושע באותו שלום אם היו מדרך רחוקה? ומה התועלת בשלומם וטובתם? השאלה הרביעית למה הגבעונים (כאשר זכרו נפלאות השם ומה שעשה במצרים ולסיחון ולעוג) לא זכרו גם כן העברת הירדן וענין יריחו והעי שהיו הקרובים אליהם? והמה היו היותר מפחידים אותם, כמו שאמר ויראו יושבי גבעון אשר עשה יהושע ליריחו ולעי:
השאלה החמשית אם היה שהתלוננו העדה על הנשיאים על השבועה אשר נשבעו בגבעונים, מה היתה אם כן תשובתם אנחנו נשבענו להם בה' אלהי ישראל ועתה לא נוכל לנגוע בהם? והוא היה מקום המחלוקת למה עשו כזאת על לא סבה ותועלת? ועוד למה לא התלוננו גם כן מיהושע שנתן הברית והוא היה העקר? השאלה הששית בייתור הפסוקים ובלתי סדור הנמצא בהם, וזה שאחר מאמר הנשיאים אנחנו נשבענו וגו', ועתה לא נוכל לנגוע בהם וגו', אמרו עוד זאת נעשה להם והחיה אותם וגו', וזה המאמר הוא כפל מה שכבר נאמר, וגם מה שאמר אחר זה ויאמרו להם הנשיאים יחיו ויהיו חוטבי עצים וגו', והנה החיות כבר אמרוהו, ואם אותם הנשיאים הם היו המדברים, למה זכר פעם אחרת ויאמרו הנשיאים? אחר שהדבור הראשון הקודם מהם היה גם כן:
והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:
(א-ב) ויהי כשמוע כל המלכים וגו' ויתקבצו יחדיו וגו'. הנה אמר ויהי כשמוע כל המלכים ולא אמר מה הוא אשר שמעו, ואמנם ביושבי גבעון שסמך אליו אמר ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי שזהו אשר שמעו, לפי שהמלכים שמעו מה שזכר למעלה מהמזבח אשר בנה יהושע וכתב שם את דברי התורה, ואמרו הלא באמת זהו פועל המלכים ההולכים לכבוש ארצות לא להם קראו בשמותם עלי אדמות בבואם אליהם, וכיון שכן הוא ושיהושע עושה פועל יורה על שיכבוש את כל הארץ, אין ראוי שנעשה ככל אשר אנחנו עושים להלחם עמו מלך מלך לבדו והוא ישמידם. אבל נתקבץ להיות כלם באגודה אחת להלחם עם יהושע ועם ישראל, והוא ממה שיורה שהיה קבוצם לעשות אהבה ואחוה לשיבאו כלם לעזור לכל אחד מהם בבוא עליו צרה וצוקה ובבוא ישראל עליו, והנה זכר שהיה מכללם החוי ויושבי גבעון היו מהחוי כמו שאבאר: