הפרשה השמינית בלכידת העי ותליית מלכה. תחלתה ויאמר ה' אל יהושע, עד אז יבנה יהושע וגו', ושאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:
השאלה הראשונה למה עשה יהושע הזמנה כל כך מופלגת ללכוד העי? בשלוח ראשונה שלשים אלף איש למארב, ובהביאו אחרי כן כל מחנה ישראל עליה בהיות העיר עיר קטנה, כמו שאמרו האנשים שהלכו לרגל אותה, אל תיגע שמה את כל העם כי מעט המה, ועם היות שקרה שמה לשלשת אלפי איש מה שקרה, הנה היה זה להעדר ההשגחה מהם, ואחרי שובה כירחי קדם לא היה ראוי שיעשה הכנה גדולה כזאת:
השאלה השנית אם היה שיהושע שם אורב לעיר מאחריה שלשים אלף איש למה אחרי כן שם אורב אחר? כמו שאמר ויקח כחמשת אלפי איש וישם אותם אורב בין ביתאל ובין העי מים לעיר. והנה שמו אותו המארב הקטן סמוך למארב הגדול באותו מקום עצמו, כי המארב הגדול שהיו בו שלשים אלף איש גם כן היה בית ביתאל ובין העי מים לעי (שהוא העיר אשר היו עליה) והיו אם כן שני אורבים שניהם מצד אחד והוא מותר:
השאלה השלישית באמרו וישימו העם את כל המחנה אשר מצפון לעיר ואת עקבו מים לעיר וילן יהושע בלילה בתוך העמק, והפסוק הזה יראה שאין ענין לו, כי כבר אמר למעלה וכל העם אשר אתו עלו ויגשו וגו', ויחנו מצפון לעיר והגי בינו ובין העי, וגם כן אמר קודם זה וילן יהושע בלילה הוא בתוך העם, ואם כן אין לפסוק הזה האחרון צורך? השאלה הרביעית למה שרף יהושע את העי וישימה תל עולם שממה עד היום הזה? והנה עיר הזאת נלכדה בגבורה אנושית, ולא היה ענינה כענין יריחו, ומדוע תהיה שממה כמוה? ואם היה בעבור שאנשי העי הכו בישראל שלשים וששה איש? הנה זה הוא מדרך המלחמה ואין להם אשם, וידוע שהאדם ישתדל להציל נפשו מן האויבים הבאים לקחת ארצו וביתו, ושאר העמים אין ספק שגם כן נלחמו עמהם, ועם כל זה לא השאירו ארצותם שממה:
השאלה החמשית אם היה שרצה האל ית' שיעשו לעי כאשר עשו ליריחו, אם כן למה לא שרפו גם כן כל השלל כמו שעשו ביריחו? ולמה צוה ליהושע ויהושע לעם שיבוזו את השלל? והנה בהיות העיר חרם כל השלל ראוי שיהיה גם כן חרם, והקושי הוא איך האל ית' השוה דין העי לדין יריחו בעיר ולא בשלל? השאלה הששית למה יהושע תלה על עץ מלך העי? וכן עשה לשאר המלכים שנחבאו במערה, ומה ראה לתלותם כלם על עץ ולא הענישם בשרפה או בחנק או בסקילה או בשאר המיתות? ואם היה שתלאם, למה צוה לקברם בערב ולעשות עליהם גל אבנים? ולפי שהיה כן מנהגו כל הימים ראוי שנשאל סבתו ונדעה? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:
ויאמר ה' אל יהושע אל תירא ואל תחת וגו'. לפי שהיה מטבע האנשים שייראו מגשת למקום שקדם בו שום סכנה, צוה האל ליהושע אל תירא ואל תחת מגשת אל העי. אמנם הזהירו בשני דברים, האחד שילך עם הלוחמים ולא ישלחם בלתו כמו שעשה בפעם הראשונה, וזהו וקח עמך וגו', והשני שלא ישלח שם אנשים מועטים כמו שעשה אז, כי התשועה אל כל העם תתיחס לא לשלשת אלפי איש, וזהו קח עמך את כל עם המלחמה, והבטיחו שכבר בגזרתו ית' נתן בידו את מלך העי ועמו ועירו וארצו, הנה זכר ראשונה המלך, לפי שהוא היה שר צבאם והוא היה סבת הריגת האנשים שמתו שמה, ואחריו העם שהם היו הרודפים אחרי בני ישראל, ואחריו העיר שנלכדה מיד עמהם, וארצו שנלכדה אחדי לכידת העיר, וצוה (ב-ז) שיעשה לעי כמו שעשה ליריחו, כמו שאבאר בספור המעשה. ואני אחשוב שהמרגלים נשתבשו וטעו במה שדברו אל יהושע מהעי, לפי שהעי בלי ספק היה עיר מבצר וראשו בשמים והיה העיר קטנה, ומאשר ראו אותה קטנה חשבו שאנשים מועטים ילכדוה, ולזה אמרו אל תיגע שם את כל העם כי מעט המה, והיה זה מהטעות, לפי שעיר קטנה אחת בהיותה בצורה גבוה, תהיה קשת הכיבוש מהעיר הגדולה היושבת במישור ואנשיה רבים. והנה התבאר שהיתה העי עיר קטנה בצורה וגבוה מאשר נאמר שם ויכום במורד, יורה שהיה העיר בעליון המקומות, וגם כן ממה שאמר בחרבנה וישימה תל עולם שממה, ותל יאמר על המקום העליון, ולכן השוה הספור תמיד העי עם יריחו, להיות העי מפני חזקה ותקפה שוה ליריחו, עם היות יריחו גדולה ממנה, ולזה צוה האל ית' ליהושע שכל העם ילך על העי, ושישים לה אורבים מאחריה, לפי שמפני חזקה ותקפה לא תהיה נקלה להכבש אם לא על צד התחבולה שזכר. ולפי שישראל קבלו על העי קלון רב וחרפה רצופה, רצה ית' שתכבש בדרך המלחמה, כדי לכבד את העם ולהגדיל מעלתם, ושיעשה באופן שהעיר תלכד והעם אשר בקרבה יומת מבלי השאיר לה שריד, וינקם חרפת דם עבדיו השפוך והרג עמו. ואחשוב עוד שלקח שלשים אלף איש למארב, לפי שקצתם יקחו העיר וישארו בה לשרוף אותה באש, וקצתם יצאו להכות באנשי העי, ומפני זה הביא כל עם המלחמה על העיר, כדי שבהיותם רבים יצאו כל אנשי העי עליהם, באופן שתשאר העיר פרוצה מבלי יושב, וגם צוה בזה פן יבואו שאר המלכים לעזור את מלך העי. הנה התבאר מזה מחשבת המרגלים וצורך המארב הגדול, כדי ללכוד עיר בצורה כזאת, והותרה השאלה הראשונה: