הפרשה החמישית במה שצוה השם ליהושע למול את בני ישראל בגלגל, ובפסח שעשו ישראל שם, ובמראה שראה יהושע ביריחו. תחלתה בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עד ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי וגו'. והנה בפרשה הזאת שאלתי ששה שאלות:
השאלה הראשונה למה בא צווי המילה אל יהושע ולא בא צווי כללי לכל ישראל שימול עצמו ובניו וילידי ביתו כמו שהיה ראוי? אחרי שהיא מצוה כוללת לכל ישראל:
השאלה השנית בייתור הפסוקים, אם במה שזכר הזכרים היוצאים ממצרים מתו במדבר וזהו בפסוק הראשון, עוד הוסיף לומר זה שנית כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל וגו', עד תום כל הדור וגו', ואם באמרו כי מולים היו וגו', ויראה שאין ענין לזה המאמר כפי צורך הדברים במקום הזה? ובמה שאמר וכל העם הילודים במדבר בדרך וגו' לא מלו, וחזר לומר כי לא מלו אותם בדרך וגו', ובכלל שהם פסוקים קושי הישוב:
השאלה השלישית באמרו בצאתם ממצרים, והנה הם לא מתו בצאתם ממצרים, כי אם בכל הארבעים שנה? ואם נאמר שר"ל שהם יצאו ממצרים לא שמתו אז, הנה כבר אמר כל העם היוצא ממצרים וגו', וגם נאמר פעם שנית וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם ממצרים וגו', ואמרו בצאתם ממצרים אין לו ענין בזה? השאלה הרביעית במראת יהושע, מה התכלית במראה ההיא? אם היה בדרך הנבואה כדברי הרלב"ג, יראה שאין צורך בה, והיה די בשאמר השם אליו אלה הדברים שאמר אליו המלאך של נעלך וגו', ואם ראהו בהקיץ בצורת אדם, יקשה מאד איך ראהו עומד לנגדו והלך אליו לאמר הלנו אתה אם לצרינו? והנה יהושע שהיה בתוך המחנה כדרך המלכים ושרי הצבא, ואיך א"כ לא הלך איש מאנשי המחנה אליו קודם שהלך יהושע? וגם מה לו לשאל הלנו אתה אם לצרינו? והנה איש אחד מה העזר או ההיזק אשר יעשה במחנה כזה לשישאלוהו ככה? ואפילו שיהיה ביאתו לעזור צריהם מבואר הוא שלא יגלה אותו כי יפחד פן יהרגוהו, ומוטב שישתוק עד ראותו זמן מוכן לעשות מה שירצה? השאלה החמישית איך יהושע האמין בדברי האיש שאמר לו אני שר צבא ה' עתה באתי, ומיד נפל על פניו ארצה וישתחו ויאמר מה אדוני מדבר אל עבדו? והנה לא נתן לו אות או מופת, ואיך האמין בדבריו ואנחנו לא נתחייבנו לשמוע אל הנביא מבלתי שיבחן באותות ומופתים? וגם שנא' שהיה זה במראה הנבואה, עדיין יקשה איך נראה לו שהיה מאמין לדברי אותו האיש המדבר אליו מבלי אות כלל? השאלה הששית באומרו של נעלך וגו', שיראה שלא היו אז מחשבות ליהושע לשעליהם יאמר של נעלך, כמו שמאותו צד אמרו במשה רבינו ע"ה, וגם לא היה יריחו מקום קדוש ונבדל לשיזהירהו לסור נעלו להיות המקום קדוש כפשוטו, וזכר שעשה יהושע כן? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:
(ב-ג) בעת אמר ה' אל יהושע וגו', ויעש לו יהושע וגו'. כוונתי בקשור הפרשיות האלה, כי בעת שהגיעו ישראל לגלגל והקימו האבנים שם, אמר האל ית' ליהושע שישתדל בקיום המצות, כי הוא העוזר האמתי לירושת הארץ, ולהיותו שר העם ועליו תלוי התשועה והנצחון ראה לצוותו על זה, וכן אחז"ל (בפסיקתא ובב"ר פר' מ"ו דף י"א) וזה הדבר אשר מל יהושע, על ידי דברים מל, אמר שמא סבורים אתם לירש את הארץ ערלים? לא כך נאמר לאברהם ואתה את בריתי תשמור ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וגו'? ואין ספק שיהושע בעצמו לא ימול כל העם הרב ההוא, אבל צוהו שיעשה זה בצואתו אל העם שימולו כלם, ולהיותו נעשה במצותו תלאו עליו הכתוב באומרו אותם מל יהושע, ר"ל צוה למול. וכן וימל את בני ישראל בצווי, כמו (מלכים א' ו' י"ד) ויבן שלמה את הבית, וכן הקים יהושע בגלגל, שנעשה הכל במצותו. והמפרשים אמרו שהוא היה מוהל ואחרים עמו, ולכן נצטרך לחרבות צורים הרבה, והיה זה לפי שידע האל ית' שיריחו יכבש בנס ופלא ולא בכח אנושי, ולזה צוה אותם שישתדלו במצות שהוא החרב והחנית אשר בו יכבשו האויבים, וצוהו עוד על זה לפי שבא זמן הפסח, והיה כפי הדין שכל ערל לא יאכל בו, לכן הזהירם על הברית בעשרה לחדש, ובאותם הארבעה ימים קודם הפסח ימולו ויטבלו ויכינו את הפסח. וחרבות צורים הם הסכינים החדים מאד, והזהירו על זה (ר"ל לתקנם ולחדדם) לפי שלהיות הנימולים אנשים גדולים יצטרכו לכלים שלא יצערום בקבול הברית. ואמנם אמרו שוב מול את בני ישראל שנית, זכרו חז"ל (במ"ר פר' י"א דף רמ"ד) שבצאתם ממצרים נמולו ישראל כלם, ושיהושע היה מוהל, ואהרן פורע, ומשה משקה, וזהו מול את בני ישראל שנית. ואחרים אמרו שצוהו על הפריעה, ושזהו מול את בני ישראל שנית. והרד"ק ז"ל פי' שנית, שימול וישוב למול אחרים וכן פעמים הרבה, כי אין מלת שנית נאמר בדיוק כי אם על הרבוי. וכוונתי שהאל ית' לא צוה על עשיית המילה כי אם לאברהם פעם ראשונה וליהושע פעם שנית, כי שאר הפעמים לא צוה ית' שימולו העם שהיו בלתי נמולים, עם היות שיזכיר אותה מצוה בכלל, ולזה יאמר כאן שבעת ההיא אמר ה' שנית אל יהושע וגו' ושוב מול את בני ישראל, יהיה שנית חוזר אל בעת ההיא אמר ה', שאז אמרו שנית, ואמר ושוב מול את בני ישראל, ר"ל שוב מהדרך אשר אתה בו ולא תתעסק עתה בכיבוש הארץ, אבל תשוב למול את העם, וזכר שכן עשה שמל את העם בגבעה שנקראה בעבור זה גבעת הערלות, ששם נמולו כלם ושם השליכו הערלות: