ומפני שדעתם לבוא למצרים כדי לעבוד שם ע"ז כמצריים עצמם לכן באתהו הנבואה ע"ז לומר לשארית יהודה בשם ה', (ב) אתם ראיתם את כל הרעה אשר הבאתי על ירושלם וערי יהודה שהיום הזה הם חרבים מאין יושב בהם, (ג) וידעתם שכל הרעה הזאת באה עליהם מפני רעתם אשר עשו להכעיסני ללכת לקטר לאלקים אחרים, (ד) ועם היות שהתריתי בהם ע"י נביאי השכם ושלוח שלא יעשו התועבה ההיא אשר שנאתי (ה) לא שמעו ולא הטו את אזנם לשוב מרעתם לבלתי קטר, (ו) ולכן היה חרבנם כאשר ראיתם, (ז) ועתה איך לא לקחתם מוסר שבחרתם להכרית איש ואשה תוך ערי יהודה ושלא יהיה לכם שארית בארצכם, (ח) ולא תאמרו שאתם עושים זה מפחד הכשדים אין הדבר כן אבל הוא להכעיסני במעשה ידיכם לקטר לאלקים אחרים בארץ מצרים ואין הענין כמו שחשבתם שבעשותכם זה שמה לא תענשו עליו כי באמת זה יהיה סבה למען הכרית אתכם ולמען היותכם לקללה ולחרפה, (ט) האם שכחתם את רעות אבותיכם ומלכיכם ואת רעות נשיו של כל אחד מהמלכים ההם ואת רעתכם ואת רעות נשיכם אשר עשו ועשיתם בארץ יהודה ובחוצות ירושלם (י) באמת האנשים האלה לא דוכאו ר"ל לא הרגישו בעונש ולא היו עצמם דכאים בכל הרעות שעברו עליהם עד היום הזה כיון שלא הלכו בתורתי ובחקותי אשר נתתי לפניכם ולפני אבותיכם, (יא) ולכן כיון שלא תקחו מוסר הנני משים פני בכם להכרית את כל יהודה (יב) ואותם אשר שמו פניהם לבוא בארץ מצרים שם יתמו מקטנם ועד גדולם בחרב וברעב (יג) ויהיה בהם מה שהיה ביושבי ירושלם, (יד) באופן שלא יהיה שריד ופליט לשארית יהודה הבא אל ארץ מצרים, ואומרו ולשוב אל ארץ יהודה ענינו ואמנם מה שהם מנשאים את נפשם שאומרים שאח"ז ישובו אל ארץ יהודה לא יקום ולא יהיה כי הנה לשוב אל ארץ יהודה שהם מנשאים את נפשם לשוב לשבת שם לא ישובו כ"א הפלטים מחרב האויב: